Wolverine: The Best There Is #1-4
מאת דני אחירון

מו"ל: Marvel Comics
פורמט: סדרה רצה
ז'אנר: גיבורי-על
מס' גליונות: 4
כותב: צ'רלי יוסטון
אומן: חואן חוזה ריפ
תאריך הוצאה לאור: דצמבר 2010 - מרץ 2011

---

מכירים את העסקים שקוראים לעצמם בתארי אצולה? לרוב שווארמות "מלך", "המקורי", "נסיך", "אלוף"? "מלך הפלאפל?", "אימפריית הסביח?", "ד"ר לפלאפל?" חוץ משלטים מגוכחים השמות האלה לא מקדמים שום דבר, ובקומיקס, כמו בשווארמה, כשאתה פותח סדרה עם שם מתפאר כמו זה, התוצאה בהתאם. הסדרה שהחלה לפני כמה חודשים תחת שרביטם של שני כשרונות עולים בתעשייה; צ'רלי יוסטון (Moon Knight) וחוזה חואן ריפ (No Hero, Punisher Max: Happy Ending, Black Summer) שנראו מתאימים לדמות אבל עד כה הסדרה קטנה מלהפיל ואפילו די מאכזבת בחלקים מסוימים.

למי שעדיין לא מכיר את וולברין, וגם למי שכן הנה שיעור היסטוריה קצר על הדמות. ג'יימס "לוגאן" האולט, הופיע לראשונה בדף האחרון של Incredible Hulk #180 בשנת 1971, הוא נוצר ע"י ג'ון רומיטה האב ולן ויין, סיפור המקור שהופיע במיני-סדרה Origin מ-2002, מציין שג'יימס נולד במאה ה-19המאוחרת, למשפחת חוואים מאלברטה, קנדה. בהמשך הוא בורח ומתחיל להשתמש בשם "לוגאן" שילווה אותו בהמשך, הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה לצד הקנדים, ובהמשך מגיע ליפן, מתחתן ומוליד ילד, ובהמשך מתגייס לצד האמריקאים במלחמת העולם השנייה, שם הוא נלחם לצד קפטן אמריקה, בהמשך מגיע האירוע המשמעותי, פרויקט Weapon-X שאליו הוא נחטף, ובו הושתל לו שלד אדמנטיום בלתי שביר, שביחד עם יכולת הריפוי שלו והטפרים בידיים, הופכים אותו למכונת הרג בלתי ניתנת להשמדה (כמעט). לאחר מכן נשטף לו המוח, הוא נגרר לעשות כל מיני דברים עבור ארגונים שונים, עד שלבסוף נמצא ע"י פרופסור צ'ארלס אקסבייר ולאחר שמחק ממנו את הזכרונות הרעים, וצירף אותו לחבורת האקס-מן שהקים אז, ושיקם אותו (ושם גם הדמות קנתה את פרסומה הגדול בקרב קוראי מארוול). ומאז בין לבין נשטף לו המוח שוב ושוב, הוא רב עם אויבו הנצחי Sabertooth והיה חלק פעיל בכל אירועי מארוול האחרונים.

לאחר הרבה מאוד אירועים וסדרות, באיכויות שונות, ובלי קשר לסדרה הרצה הסדרה, בסדרה הנ"ל וולברין מגיע למסיבה, נתקל בחבורה הזויה מאוד של מוטנטים בלתי ניתנים להריגה כמוהו, ונחטף ע"י גאון מטורף על מנת שיעשו עליו סדרה של ניסוים שונים ומשונים. הבעיה העיקרית בסדרה עד כה זה שכמעט ובלתי ניתן להבין מה הולך שם; למה הוא לא קם ובורח? מה באמת מעניין את הגאון המטורף שחטף אותו? העלילה לא מתחברת בשום צורה, ויש הרגשה לא נעימה של סרט סוג ב' שנתקענו לצפות בו בעל כורחנו. בנוסף ישנה כמות טקסט מרובה ללא שום צורך, הסברים מדעיים חצי ברורים של מדוע מתעללים בוולברין והרבה דיאלוגים תקועים. הכותב ממציא הרבה דמויות חדשות ויוצק אותם לעולמו של וולברין, אף אחת מהן (פרט אולי לגאון המטורף וילדו) מעניינים, מרגשים או גורמים לך בתור קורא להישאב לסיפור. מעבר לזה החוברת עוברת כמעט ללא אקשן. סיפור וולברין שאין בו אקשן תזוזתי זה בערך כמו אוטו בלי גלגלים, ואין פה שום גורם ענייני שמשאיר אותך מרותק אל החוברת. או עתיד מעניין נראה לעין.

נקודת האור הכמעט בודדת של הסדרה הזאת והדבר היחיד שמשאיר אותי להמשיך הלאה בסדרה בתור קורא זה הצייר, חואן חוזה ריפ. כבר שיבחתי בעבר את הבחור אבל יש להוריד את הכובע, הוא שוב עושה עבודה מצוינת, ומצליח להרים על כל מימדיו בציורים חיים, מוצללים בצורה נכונה ומהנים את הסיפור הבינוני משהו שנותן לו צ'ארלי יוסטון. וולברין מעולם לא נראה חי ומדמם יותר, וכל הדמויות המשונות מצוירות היטב ובצבעוניות מעוררת השתאות. הבעייתיות היחידה היא מגוון הפרצופים שדי חוזר על עצמו בין הסדרות השונות, אבל הפרופורציות ויכולת הציור שלו מפצות על זה בגדול לדעתי. ריפ הוא אחד מציירי הוולברין היותר טובים שראיתי, ומקבל אצלי מקום של כבוד לצד דאג ברייטוייט, בריאן היץ', ג'ון רומיטה האב וג'ון רומיטה הבן, אנדי קיוברט וסטיב דילון.

לסיכום, מי שמחפש להתחיל לקרוא את וולברין זה לא המקום! באמת באמת מדובר בסיפור רע שקשה לי לראות כיצד יוסטון ירים אותו. אם אתם קוראים קומיקס בגלל הציורים, אם אתם מעריצים של הדמות או אם אתם מעריצים של אחד היוצרים אתם כבר שם, מי שעוד לא - שלא יגיע. הישועה של וולברין לא תגיעה מכאן, ואם אתם מחפשים כיוון לדמות תלכו לסדרה הרצה (שגם לא מפילה עד כה) עד כה אין פה שום הברקה ומ"וולברין הכי טוב" אפשר לקבל בעיקר קלקול קיבה.

5/10 בסולם אחירון!