WOLVERINE #42


כותב: מארק גוגנהיים
צייר: הומברטו ראמוס







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10





מלחמת האזרחים, האירוע הגדול ביותר של חברת מרוול הקיץ, התחיל. כמעט כל הסדרות נוגעות בצורה ישירה או עקיפה באירוע המדובר הזה ואחת הראשונות שעושה את זה היא וולברין. בדרך כלל חוברות שמקושרות לאירוע לא כל כך מעניינות או חשובות אבל איכשהו אתם תמיד מוצאים את עצמכם קונים אותם. האם גם הפעם נפלנו בפח?

הכל התחיל בפיצוץ שהרג עשרות אנשים והשאיר את יקום מרוול מפולג. על הפיצוץ אחראי אדם אחד בשם ניטרו שהצליח לברוח מהמקום ומאז נעלמו עקבותיו. וולברין הוא אחד האנשים היחידים בעולם הזה שיכולים לאתר ולתפוס את ניטרו וזה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות כשלא ממש מעניין אותו מה חושבים הגיבורים האחרים. המשפט האחרון של החוברת מסמן יותר מכל את הרעיון שעומד מאחורי הסיפור, החיפוש אחרי נקמה וצדק ולא חשוב באילו אמצעים. במהלך החוברת אנו מגלים שוולברין הוא לא היחיד שמחפש את ניטרו ושעוד דמות מסתורית רוצה לתפוס אותו אך איננו יודעים מי היא ומה היא הסיבה שהיא רוצה את ניטרו לעצמו.

החוברת משלבת נפלא את אירוע "מלחמת האזרחים" בעזרת שיחזור מדויק של הדפים בהם הופיע וולברין בחוברת הראשונה במיני סדרה והכנסתם אחד לאחד לתוך החוברת כאן. מה שהקוראים מקבלים זה את מחשבותיו של וולברין על הנושא ותגובתו לדברים הקשים שנאמרים לו שם על ידי חבר הפנטסטיק פור בן גרים. חוברות מהסוג הזה בדרך כלל רק עוזרות להבין יותר את העולם החדש שנוצר בעקבות אירוע זה או אחר והחוברת הזאת לא שונה. אנו רואים כיצד האדם הפשוט מגיב כעת לגיבורי על ומה דעתו של וולברין על כך. החוברת לא חשובה להבנת האירוע ובגדול לא נראה שהיא תתרום לו משהו מיוחד, זהו סיפור צדדי שקיים לצד אותו אירוע ואם הוא יקבל התייחסות בסיפור הראשי צריך לחכות ולראות. אבל הסיפור נראה הגיוני ומעניין בעיקר שמגלים שקיימים עוד צדדים שמנסים לתפוס את ניטרו. כרגיל הדמות של וולברין בתפקיד הזאב הבודד מתאימה מאוד לסיפור ומשרתת אותו וזה נראה נכון שהוא זה שלקח על עצמו את המשימה לתפוס את ניטרו.

הכותב, מארק גוגנהיים, הוא כותב חדש יחסית וזאת העבודה הראשונה שלו בסדרה בסדר גדול כזה. הלחץ לא השפיע עליו ונראה שהוא הצליח לתפוס את המהות של הדמות הראשית כאשר במשך הסיפור רואים כיצד וולברין מתפתח עד שהוא מגיע להחלטה הסופית באותו משפט אחרון שציינתי בהתחלה. הדיאלוגים עשויים ברמה טובה והחוברת זורמת לא רע בכלל. דבר אחד כן הפריע וזה האזכור של גרמניה הנאצית שהרגיש מיותר לגמרי. רעיון המסגרת נשמע ונראה מעניין מאוד וגם עלילות המשנה נראות טוב אך צריך לראות כיצד זה יתפתח. בנוסף, הוא הצליח להחזיר את האקשן ובגדול. כבר בתחילת החוברת אנו מקבלים קטע אקשן ארוך שעשוי טוב וחבל שלא רואים יותר שכמותו בסדרות אחרות. הקטע משלב מטוס, אבירים וכמובן פיצוץ אחד גדול. מבחינת חוברת ראשונה גוגנהיים הצליח לעורר עניין בקשר להמשך ועושה רושם שהוא התאמץ ולא סמך רק על הפופולאריות של הדמות וטוב שכך.

הומברטו ראמוס הוא אחד הציירים הבודדים בגללו שווה לקנות חוברת. ראמוס, בעל הסגנון המוגזם עם הזוויות הבלתי אפשריות וכפות הידיים הענקיות, משדרג את עצמו בחוברת הזאת. הוא מצייר בצורה דינאמית והסיפור זורם בלי שום בעיה. נכון שלפעמים הוא מצליח להכאיב לעין אך אנחנו מוכנים לספוג הכל די לראות אותו מצייר. קטעי האקשן מזכירים סרטים יפניים, מאוד מהירים, המון תנועה וזרימה שלפעמים קשה לעקוב אחרי הכל וצריך לחזור אחורה לקריאה נוספת, אך אפילו לרגע זה לא פוגם בהנאה של קריאת החוברת. אי אפשר להתעלם מהעטיפה של החוברת הזאת שמרמזת על מה שקורה בתוכה. ראמוס מצליח לצייר את וולברין כפי שהוא אמור להיות: עצבני, נמוך, שעיר והכי טוב במה שהוא עושה.

לסיכום, מי שעד היום לא קרא את הסדרה זאת נקודת התחלה מצוינת. וולברין תמיד היה אחת הדמויות הטובות ביותר של מרוול וברגע שתסיימו לקרוא את החוברת תבינו למה. הסיפור מבוצע לא רע בכלל וכשיש צייר כמו ראמוס אז הכל טוב.