מתים מהלכים 13

במקור: Walking Dead #13
כותב: רוברט קירקמן
צייר: צ'ארלי אדלרד






הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 9/10






התיאור הטוב ביותר של הסדרה הזאת היא סיפור אנושי על קבוצת אנשים שצריכה להסתגל למצב חדש, למצב של הישרדות יום יומית נגד זומבים שמסיבה לא ברורה שולטים בעולם. וזאת תוך כדי שהם מנסים להישאר שפויים ולא לחנוק אחד את השני, מה שבגדול לא כל כך הולך להם. העלילה לא מתמקדת בזומבים אלא במערכת הכוחות והיחסים בתוך קבוצה של אנשים שמצאו את עצמם במצב לא "נעים" כל כך.

בחוברת הזאת הניצולים, שדי גוועים ברעב, גילו בית סוהר נטוש והם רוצים לגור שם. הם יודעים שזה הסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד כי רוב הסיכויים שבתוך בית הסוהר יש מרפאה ומחסן מזון. את החבורה מנהיג ניק, שוטר לשעבר, והוא זה שמחליט שצריך להתמקד ב"ניקיון" בית הסוהר מהדיירים הקודמים שלו. כל מי שלא קרא את החוברות הקודמות יתקשה לקרוא את החוברת הזאת בלי הידע המוקדם, אבל גם אם לא קיים אותו ידע מוקדם עדיין אפשר להכיר את הקבוצה ואת הדמויות ולהבין את מערך הכוחות שם. את מטלות הניקיון לוקח על עצמו ריק יחד עם טייריס שהוא אב חד הורי שהצטרף לחבורה בערך בחוברת מספר 5.
קשה לספר את כל מה שהחבורה הזאת עברה אבל החוברת הזאת עושה מראה בברור את הייאוש שבה היא נמצאת ואת הרגשת האבדון לנוכח העובדה שהעתיד לא יהיה טוב אם הם לא ימצאו מזון ומהר. בחוברת יש גם כמה קטעי אקשן מאוד חזקים כאשר התקפת הזומבים בחצר בית הסוהר היא בין היפות שהיו בסדרה עד עכשיו.

ככל שקוראים את הסדרה ומתקדמים איתה מרגישים שהכותב לא מרחם על הדמויות שלו וכמו שלמדנו בחוברות הקודמות אין הבטחה שהדמויות ישרדו את החוויה ובכל זמן נתון כל אחד שם יכול למות. העלילה זזה בקצב לא רע, לא מהיר מדי אבל גם לא איטי ונמרח. לא ידוע אם הכותב מתכנן כאן סיפור רץ או שיש לו את הסוף כבר בראש אבל בגדול זה לא כל כך מפריע , מה שמעניין יותר אלו הדמויות עצמן ולא הסיבה שבגללה הם נמצאים במצב הזה.

הכותב, רוברט קירקמן, הוא כוכב עולה שאחראי לשתי סדרות להיט: The Walking Dead וInvincible ולאחרונה גם התחיל לכתוב עבור מארוול. קיימת הרגשה שאת שתי הסדרות הראשונות הוא כותב טוב יותר ונוח לו יותר עם הדמויות (בעיקר ב Walking Dead שם יש לו צוות לא קטן של דמויות). למרות שהרעיון של הסדרה הוא רעיון מוכר, קירקמן, בכך שהוא מעביר את התמקדות מההישרדות נגד הזומבים להישרדות בתוך הקבוצה ובתוך הלחץ, מכניס לעניין ייחודיות ועניין. ההתמקדות הזאת גורמת לסדרה להיות מרובת דיאלוגים מה שלא צפוי בסדרה מסוג כזה ודרכם קירקמן מצליח להעביר את התחושות בצורה מעולה. כמו שכבר ציינתי, יש בסדרה הזאת המון דמויות וזה לא מפריע לקריאה. כל דמות מקבלת את הזמן שלה והדמויות הראשיות הן החזקות והמעניינות ביותר וזה כמובן לא סותר את הסיכוי שהן לא ישרדו את החוברת הבאה.

הצייר הוא צ'ארלי אדלרד שעושה כאן עבודה לא רעה בכלל. אני אהבתי יותר את מור, שהיה הצייר של ששת החוברות הראשונות, אבל עם הזמן התרגלתי לאלדרד. הסגנון שלו גס כאשר הוא משתמש בהמון קווים, צללים ופרטים ובגלל שהסדרה היא בשחור לבן זה עובד טוב. קטעי האקשן עובדים ממש טוב, הזומבים נראים מגעילים ומפחידים כפי שצריך. אלדרד מצליח להעביר את המתח שקירקמן מנסה לבנות בסיפור דרך הדמויות בהבעות הפנים ובאווירה שהוא יוצר. הוא נתן לכל דמות אפיון משל עצמה וזה נראה נהדר ובגלל שהוא מצייר כבר מחוברת שבע יפה לראות איך הזמן השפיע על כל דמות.

לסיכום, יש בסדרה הזאת עוד המון דברים שלא סיפרתי כאן, יש המון עלילות משנה קטנות שרצות ברקע , יחסים מאוד מורכבים בין כמה דמויות וגם היו כמה אירועים מאוד חשובים שעברו על הקבוצה הזאת. הסדרה הזאת שונה מכל סדרת זומבים אחרת, היא מאוד מורכבת ולמרות שהאקשן בה הוא לא רב (כפי שאנחנו מצפים מסדרת זומבים) היא עדיין מהנה ביותר מאוד.