UNCANNY X-MEN ANNUAL


כותבים: כריס קלרמונט וטוני בדארד
צייר: קלייטון הנרי







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 6/10





השנה זאת השנה הרומנטית ביקום מרוול, לאחר חתונה אחת גדולה ומתוקשרת של לוק קייג' וג'סיקה ג'ונס מעל דפי האוונג'רס שתי דמויות נוספות בדרך לעמוד מתחת לחופה. הפנתר השחור שליט וואקנדה הציע נישואין לסופה חברת האקס-מן ובחוברת שלפנינו אנו עוברים יחד עם סופה את תהליך קבלת החלטות עד שהיא מגיע לתשובה המיוחלת.

סופה נמצאת כרגע באפריקה שם היא מחפשת אחר בני משפחתה האבודים. במהלך שהותה היא לומדת על פעולותיו של שליט צמא דם ומבקשת את עזרת האקס-מן. החוברת נפתחת בפיצוץ שמפריד בין סופה לבין האקס-מן וכך עד הסוף מחולק הסיפור והזמן בין סופה לבין חבריה שכל אחד מהם נלחם על חייו בצורה שונה. האקס-מן לא יכולים להשתמש במלוא הכוחות שלהם מכיוון שהאנשים שנלחמים נגדם אלו אנשים רגילים ללא כוחות, מה עוד שהם נמצאים בלב אוכלוסיה אזרחית והסיכון לפגיעה גבוה. בינתיים עוברת סופה מין "מסע" בתוך חלום שם היא מתעמתת עם הפחדים שלה מגברים ומקשר כשבדרך עוזרים לה חברים טובים והאהבות ישנות וכל זה כדי שהיא תוכל להחליט האם ברצונה להתחתן עם הפנתר השחור. הסוף של הסיפור הוא די ידוע מראש ולא צריך להתאמץ כדי לנחש אותו אך הדרך עד אילו היא חביבה והחוברת החד שנתית הזאת מספקת סיפור נחמד. ללא ספק הבחירה לספר את הסיפור הספציפי הזה בשנתון ולא בסדרה הרצה היא חכמה כי במקרה והוא היה מפוצל הוא לא היה עובד טוב. היפה בשנתונים זה שניתן לקרוא אותם בלי לדעת דבר על הסדרה הרצה ואפשר להתחבר לסיפור בלי שום בעיה.

צמד הכותבים, כריס קלרמונט וטוני בדארד, עשו עבודה חביבה. הסיפור זורם יפה קדימה, יש פעולה, החלק עם סופה מעניין ויש גם סוף שאמור להיות מרגש. קלרמונט נחשב לכותב האולטימטיבי של האקס-מן ולכן זאת לא הפתעה שהוא זה שיעביר את סופה במסע הזה, למה הוא נזקק לעוד כותב לא מובן בכלל. בכללי החוברת עצמה חביבה ומרגישה "פרווה", אין כאן סיפור מותח, אין כאן שום דבר אפל וההרגשה היא שזה סיפור שמכוון לילדים יותר מאשר לקוראים הבוגרים. כשזה מגיע לדיאלוגים צמד הכותבים עשה עבודה נחמדה אבל לא יותר מזה. אפשר לנחש לבד מה הדמויות עומדות להגיד אך בסך הכל הכללי החוברת זזה יפה קדימה.

ההפתעה של השנתון הוא קלייטון הנרי שעשה כאן עבודה מצוינת. כבר מההתחלה הנרי מצליח היכן שהכותבים נכשלים וזה בהעברת התחושות לקוראים. הסגנון החלק אומנם מוריד טיפה מעוצמת הסיפור והופך אותו ל"נקי "יותר אך עדיין זה נראה לא רע. העבודה החזקה ביותר של הנרי נעשית בסצנות החלום של סופה כאשר השימוש בציור לא שלם וצבוע חלקית הופך את הסצנה להרבה יותר טובה. בדומה לכתיבה גם כאן בגלל האומנות של הנרי קיימת ההרגשה שהחוברת מכוונת יותר לקהל הצעיר מאשר לבוגר אך אי אפשר להאשים את הנרי שמצידו עושה עבודה טובה.

לסיכום, עוד שנתון מבית מרוול, עוד חתונה באופק ומסע אחד ארוך שבסופו סופה צריכה להחליט האם להגיד לפנתר כן או לא. סצנות הפעולה עם חבורת האקס-מן נחמדות, יש סוף שעלול להפתיע כמה אנשים אך אם אתם לא חובבים של האקס-מן אין לכם מה לחפש כאן.