אנקני אקס-מן 450-451

במקור: Uncanny X-Men #450-#451
כותב: כריס קלרמונט
צייר: אלן דיוויס






הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10






Uncanny X-Men #450 מתחילה סיפור חדש כאשר בחלק השני של הסיפור מוצגת דמות החדשה: X-23. את הופעת הבכורה של הדמות המיוחדת הזאת יכולתם למצוא מעל דפי הסדרה המצוינת NYX. מארוול מצאו לעצמם פרה חולבת חדשה בדמות הזאת ולכן לא הופתעתי לגלות שעוד חודשיים יוצאת לה סדרת סולו.

אני קורא כבר המון זמן את הסדרה הזאת ובשנים האחרונות קשה לומר שהיו שם דברים שהפילו אותי, אין ספק שהסדרה הזאת מעניינת ושהיא קלאסית, אבל לא קרו שם דברים שגרמו לי להגיד ואוו. בסך הכל הסדרה הזאת טובה אבל קשה לי להשוות אותה לסדרה השנייה שעברה המון תחת ניצוחו של גראנט מוריסון הגאון והייתה אחת הריצות הטובות ביותר שקראתי (עד שהוא עזב). במארוול הבינו שאסור להם לאבד קוראים לכן בחוברת מספר 445 הם הכניסו צוות תותחים כבדים בדמותם של כריס קלארמונט ואלן דיוויס שמאז שהם אחרים על הסדרה מרגישים שינוי. ועכשיו הם משתמשים ב X-23 להוסיף אף יותר עניין בסדרה.

בחוברת 450 הבת של מאפיונר ידוע נחטפת ברובע שמאוכלס ברובו ע"י מוטנטים ונקרא רובע X. על התוקפים שלה נמצאים חתכים שמזכירים במידה רבה את וולברין. האקס-מן נקראים לבדוק את הנושא ומתחילים בחיפושים בכל העיר עד שהם מגיעים למועדון שנקרא The Wannabees שם בני אדם רגילים יכולים להתחזות לגיבורים. בתוך המועדון הם פוגשים נערה צעירה שמסתמנת כרוצחת והבלאגן מתחיל.
חוברת 451 נפתחת בסצנה בה רואים את וולברין שכוב על הרצפה כאשר אותה נערה מסתורית עומדת מעליו ולמרבה ההפתעה גם לה יש טפרים בדיוק כמוהו. האקס מן נלחמים, הנערה בורחת, העניינים מסתבכים, וולברין פוגש את הנערה שנית, מדבר איתה ומגלה עליה קצת. בסופו של דבר גם העניין עם הבת של המאפיונר נפתר אחרי קרב די חביב. חוברת לא רעה ולא מזיקה ואני מאמין שהערך שלה יעלה בקרוב. כמות האקשן בשתי החוברות שהיו גדולה ותמיד כיף לראות את האקס-מן נלחמים כאשר הקרב המרכזי בין וולברין ו X-23לא אכזב. הסוף של החוברת הזאת רומז על אירוע גדול יותר שעומד להתרחש ואני מאמין שהעניינים בסדרה רק ילכו ויתחממו ושהכל רק ילך ויסתבך בדיוק כמו שקלרמונט אוהב.

קלרמונט מזמן זכה לתואר הכותב האולטימטיבי של האקס-מן, הוא סיפר את הסיפורים הכי גדולים והכי טובים שהיו לחבורה הזאת ואני בטוח שיש לו עוד מה לספר לנו. הבעיה עם קלרמונט היא האהבה שלו לסבך את הדברים ואם אתם לא קוראים הדוקים של הסדרה יהיה לכם קצת קשה להבין מה קורה שם. אבל בכל זאת קל יותר להתחבר לסיפור לעומת מה שהיה לפני 10 שנים, קלרמונט מכיר את הדמויות, הוא יודע איך לעבוד איתן ולכן קוראים חדשים כן יוכלו להתחבר אליהן ולהיכנס לסיפור במהירות. אצל קלרמונט יש המון סיפורים צדדיים וסיפור אחד גדול שמתרחש ברקע, כמו בחוברות שהיו בשנות השמונים תמיד מרגישים שעומד להיות איזשהו אסון ומנסים לנחש מה יהיה הפעם. הדיאלוגים וההתנהגות של הדמויות בתוך הסיפור עובדים בצורה נפלאה, הכל זורם והסיפור עובר ללא שום בעיה.

הצייר, אלן דיוויס, הוא אחד הציירים האהובים עליי, הקו הנקי שלו, העין לפרטים קטנים והיכולת שלו לתת תחושה חזקה של תנועה וזרימה בחוברת תמיד גרמו לו לבלוט בעיניי. על מנת להבין את הגדולה שלו צריך לראות את העמוד הפותח של חוברת 450 שכולל סצנת קרב לא קשורה אבל מדהימה ביופייה. דיוויס כבר צייר את הדמויות הללו בעבר ורואים שהוא מכיר אותן כי שוב הכל עובד חלק. הסגנון שלו מאוד עגול ונקי ולעיתים, כשהוא רוצה, הוא מעמיס המון פרטים קטנים בתוך הפנל.

הסדרה הזאת קלאסית ושני היוצרים שעובדים על הסדרה גם הם קלאסיקה מה שגורם לקריאה להיות מהנה ביותר גם אם הסיפור עצמו לא ממש חזק. אין לי ספק שעם הזמן זה רק ילך וישתפר והסיפור יהיה מפתיע וגדול. נחמד לפעמים לקרוא חוברת כזאת כי מכירים את הדמויות ויודעים למה לצפות ונחמד לדעת שהכותב מכבד את ההיסטוריה ולא מנסה לזעזע אותך או לשנות את הקו הקיים. קוראים חדשים ייהנו מהסדרה הזאת כי היא סדרה שמספקת את הכל: אקשן, סיפור מעניין ודמויות גדולות מהחיים.