Ultimate Fantastic Four #21


כותב: מארק מילר
צייר: גרג לנד







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 9/10





הסדרה הזאת, מהרגע שהיא יצאה, נחשבת לכבשה השחורה של עולם האולטימייט. זאת אומרת, סדרה שלא מוכרת בהיסטריה והתגובות אליה פושרות. לכן החליט מי שהחליט במרוול שהגיע הזמן לשנות את הכיוון שאליו הסדרה הולכת ועשה את הדבר הפשוט ביותר: נתן את הסדרה לשני כוכבי ענק והיחידים שמרווחים מזה, חוץ ממרוול כמובן, הם הקוראים. הסברים בהמשך.

בהתחלה מארוול פרסמה את שמות היוצרים שהולכים לעבוד על הסדרה והרעש החל להתפתח, בהמשך פורסם השם של ההרצה הראשונה: "קרוס-אובר" שבליווי השמועה שעולם האולטימייט ייפגש עם עולם הגיבורים הרגיל של מארוול התגבר הרעש כאשר התחושה היתה שמרוול עושים כאן תרגיל די מסריח. במיוחד לאחר שמארוול הודיעה שפגישה מסוג זה לא תתקיים. כל זה לא אומר שהחוברת הזאת פחות טובה ממה שציפינו.

כבר בפתיחה אנחנו נסחפים פנימה, האקשן מתחיל מיד בדף הראשון וממשיך הלאה ובגדול. הרביעייה רודפת אחר חבורת פושעים שצליחה לשים את ידה על מכונת זמן, מרדף שלוקח אותנו אחורה לתקופת הדינוזאורים וכדומה. למרות שזה לא הרעיון המרכזי של הסיפור הוא רעיון כל כך טוב שיהיה מעניין לראות אם מישהו יעשה איתו משהו. החוברת ממשיכה ומסבירה את המעמד החדש של הצוות, כיצד העולם מתייחס אליה, בין אם זה האנשים הקרובים לצוות או הגיבורים האחרים. אנחנו גם רואים איך הצוות עצמו מתמודד עם המעמד החדש שלהם ולאט לאט כל אחד מהם משלים עם המצב ומתרגל לחיים החדשים כגיבור מפורסם. ככול שהחוברת מתקדמת רוצים סוף סוף לראות ולגלות על מה היה כל הרעש ולבסוף זה מגיע ושום דבר לא מכין אתכם לסוף של החוברת שמשאיר רק טעם של עוד.

אחד הדברים היפים בסדרה הזאת היא הדרך שבה כל כותב וכותב מסביר ובודק צדדים שונים של הצוות ומה זה אומר להיות גיבור. בין אם זה היה וורן אליס הכותב הטכני והמדעי שבדק את הצדדים היותר טכניים ומשעממים ובין אם אלו היו בנדיס ומילר בתחילת הסדרה שהסבירו מה גיבש את הצוות בהתחלה ואיך הם התמודדו לראשונה עם השינוי. אותה גישה ממשיכה בחוברת הזאת כאשר אנחנו מתקדמים לשלבים קצת יותר מתקדמים בהתהוות החבורה. ולמרות שזה לא הסיפור המרכזי עדיין מאוד מעניין לראות את זה, בעיקר השיחה בין דוקטור סטורם (אבא של סוזן) וג'וני לבין ריד, דיאלוג חזק שדרכו לומדים לא מעט על הרקע והאווירה שקיימת היום בעולם של האולטימייטס.

מארק מילר הוא לדעתי כותב האקשן הטוב ביותר שיש היום, הוא כותב כמו במאי סרטי פעולה עתירי תקציב כאשר הכל בגדול, הכל זורם במהירות מדהימה ואין רגע אחד משעמם. אם זאת שמילר יודע לכתוב אקשן זה לא אומר שהוא לא יודע לכתוב רגש או להעביר סיפור, מבחינתי בזמן האחרון הוא רק הולך ומשתפר. לאורך כל החוברת יש כל מיני רמזים קטנים שמראים איך הצוות מתמודד עם המצב החדש והמריבה הראשונה של סוזן וריד כמיטב המסורת של ארבעת המופלאים. בין לבין הוא בונה את המתח בצורה טובה מאוד ויוצר אצל הקורא צפייה לקראת החוברת הבאה. מילר הוא בהחלט בחירה טובה לכותב של הסדרה כי הגיע הזמן שיהיה אקשן בסדרה הזאת לאחר שכמעט ולא היו קטעי אקשן גדולים וזה היה חסר מאוד לאורך עשרים החוברות הקודמות. לכן אני מצפה לאקשן ללא הפסקה כי כפי שזה נראה הסיפור צועד לכיוון מעניין מאוד וטיפה באלגן אף פעם לא הזיק.

אז אם יש לנו כותב כוכב אז למה שלא נביא צייר סופרסטאר? גרג לנד רק משתפר מפרויקט לפרויקט, לא שאי פעם הוא לא צייר טוב פשוט כל פעם שאני רואה איך הוא מצייר ומתאים את עצמו לסיפור זה עושה לי טוב מחדש. למרות שהוא לא צייר דינמי במיוחד לנד מצליח להעביר כאן את כל הרעש וההמולה בלי שום בעיה. אם מדובר בפתיחה המפוצצת או בסוף המותח והאפל לנד מצליח להשלים את הכתיבה ועושה את זה בצורה חלקה ויפה. הסגנון של לנד הוא ריאליסטי, מה שלא נשמע סגנון שמתאים לסיפור אקשן אבל להפך, בגלל שהוא מצייר כל כך מדויק ואמיתי אז הסיפור, חוץ מלהיראות טוב מאוד, יוצר תחושה של אמינות ולכן עובר הרבה יותר טוב. כמובן שאי אפשר לכתוב על לנד בלי להתייחס לנשים שלו ותאמינו לי הוא יודע לצייר נשים ורואים שגם כאן הוא לא חסך בכלום. סוזן סטורם בלי שנשים לב גונבת את ההצגה כל פעם שהיא מופיעה בחוברת ובעיקר בקטעי האקשן בהתחלה שנראים מדהים. לנד גם מצליח להעביר את התחושה של כל מצב ומצב כפי שמצופה מאמן ברמתו והעתיד נראה ורוד.

לסיכום, אם עד היום לא קראתם את הסדרה הגיע זמן להתחיל, שני יוצרים מוכשרים וגדולים לוקחים על עצמם את הסדרה, הסיפור נראה מבטיח עד מבטיח מאוד, האומנות מדהימה וקל מאוד להתחבר החוברת. השדרוג שהסדרה הזאת עוברת עובד יפה מאוד ותמיד כיף לקרא אקשן טוב ובמיוחד אם יש סיפור טוב שמגבה אותו.