The Boys #50
מאת דני אחירון

מו"ל: Dynamite Entertainment
פורמט: סדרה רצה
ז'אנר: אקשן, מבוגרים
מס' עמודים: 24
כותב: גארת' אניס
אומן: דרק רוברטסון
תאריך הוצאה לאור: 19 לינואר, 2011

---

אז בביקורת הקודמת שלי, הבעתי תרעומת על חוסר המעש בסדרה, על מצב המים בכנרת ועל מה לא, אבל תלונות לחוד וביקורות לחוד, ואומנם הפצצה שחלקנו ציפינו לה בחוברת #50 לא בדיוק הגיעה, אבל מה שכן נחת הוא מעניין לא פחות. החוברת (בהמשך לעטיפה המגניבה שהיא הומאז' לעטיפה של החוברת הראשונה עם מלורי במקום יואי) מתעסקת במלורי, מנהיג החבורה הקודם שעליו שמענו מסיפורים פה ושם, ולא קיבלנו תמונה ברורה של מי הוא ומה הוא, ובחוברת הזאת, אניס סוגר עבורנו את הפינה הזאת (ומשאיר אותנו עם עוד רבות) אנו רואים בחוברת את הסכם הפסקת האש שנחתם בין החבורה, לשביעיה. מבינים מה ההשלכות של אותו הסכם ונוספת לנו כמה חתיכות בפאזל הגדול שנקרא The Boys.

הפצצה המתקתקת שמושלכת לנו בחוברת זו, ובעצם מהווה סוג של הקדמה למה שעתיד לבוא היא הדמות ששמענו עליה פה ושם, אדון מלורי. בחוברת אנחנו סוף סוף רואים מי הוא, מה מדגדג אותו, מה עלה בגורלו ומדוע יואי נכנס לתמונה במקומו. דרך מלורי אנחנו מקבלים פרספקטיבה חדשה על דמות מובילה לא פחות מעניינת; האדון בוצ'ר, שמניעיו הלא כשרים למסע הנקמה שלו אליו הוא סוחף את החבורה והמזג הלא ברור שלו ביחד עם הנהגה לא ברורה אך כריזמטית הם חלק מרכזי בסיפור. דרק רוברטסון ממשיך לספק את הסחורה, ואם היה נראה שהוא הוריד איכות/התעצל באיכות הציורים הוא בא להוכיח לנו אחרת.

לסיכום, השאלה אם החוברת הייתה מאכזבת או לא היא פחות רלוונטית, מה שרלוונטי הוא האם היא באמת באה להזהיר אותנו מהעתיד להגיע. וכעת, כשהסדרה הוארכה ל-70 חוברות, ובסיום של מיני-סדרה על יואי קיבלנו עוד אישוש לכיוון העלילתי המתקרב נותר לכולנו רק לנחש לאן הפולנטר הזה יתקדם.

9/10 בסולם אחירון!