SUPERMAN BATMAN #25


כותב: ג'ף לוב
צייר: אד מק'גינס







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 7/10





הסדרה סופרמן באטמן הובילה את טבלת המכירות במשך חודשים ובצדק, שילוב של שתי הדמויות הגדולות ביותר של די סי תחת כותר אחד נשמע כמו שילוב מנצח. בהמשך סבלה הסדרה מאיחורים רבים והסיפור החדש שלה היה יותר מוזר ממעניין. עכשיו בחוברת מספר 25 נסגרת ההרצה האחרונה של הכותב ג'ף לוב על הסדרה והכל אמור להתבהר.

נתחיל ונאמר שהסיפור כנראה מתרחש לפני המשבר ואין ממש נגיעות אליו. הסיפור מתחיל בצורה אחת אך נגמר בצורה מפתיעה לגמרי ונראה כאילו הכותב שינה את דעתו כאשר הסוף מרגיש משום מה כפוי וכאליו נעשה בלחץ זמן. הרעיון שעומד מאחורי הסיפור הוא אחד שכבר סופר לנו מעל דפי הסדרה הזאת לכן מוזר מאוד שדווקא הסיפור הנוכחי בא כאילו לחזק את אותה טענה. באטמן וסופרמן נלחמים על חייהם כאשר הם מגייסים למאמץ את כל הגרסאות שלהם, בין אם זה מיקומים מקבילים או מזמנים אחרים כולם משתתפים במאמץ. האכזבה הגדולה היא הסיבה לאותו קרב וגם האפקט שנוצר כאשר מגלים מי עומד מאחורי המזימה לא ממש מרשים כפי שזה היה צפוי להיות. אומנם יש כאן שדרוג לא קטן לאויב של סופרמן אך עדיין קיימת הרגשת פספוס. הקפיצה הזאת בין זמנים ויקומים היא די נחמדה ובעיקר שרואים את הדמויות הראשיות מתעמתות עם גרסאות שונות שלהן, אך ההתחלה של הסיפור רמזה על משהו אחר לגמרי. אחת מנקודות האור היא דווקא שתי דמויות משנה: באטזארו וביזארו שכל פעם כשהן מופיעות קשה לא לחייך ובעיקר ששומעים אותם מדברים הצחוק לא מפסיק לרגע.

הסיפור האחרון בא לסכם ולקשור בעצם את כל ההרצה הקודמת של הסדרה ולהכין את הקרקע לקראת הצוות החדש. אומנם הוא עושה את זה בצורה יפה והסדרה נסגרת אך עדיין הדרך שבה בחרו לעשות את זה נראית קצת תמוהה ולא רגילה. כל הסדרה מבוססת בעצם על הקשר ויחסי אהבה שנאה בין באטמן וסופרמן ובהחלט במהלך הסדרה לומדים מה הם חושבים אחד על השני. בחוברת האחרונה יש שילוב מוזר שנראה די מגוחך וההשפעה של המיזוג בין באטמן וסופרמן שנבנתה במהלך כל הסדרה נעלמת תוך כדי צחוק פרוע.

הכותב, ג'ף לוב, עמד מול משימה לא קלה והמון לחץ, הדמויות האלה גדולות מהחיים ויש להן היסטוריה רחבה ומשותפת וקהל מעריצים לא קטן. לוב הצליח להתעלות על הכל אך ברגע שזה הגיע לסיומת הוא הגיע בלי אוויר. גם בסיפור הראשון של הסדרה הסוף הרגיש כפוי ומלאכותי וכך גם הסיפור הזה שהסוף שלו נראה רע. לוב הצליח לכתוב את שתי הדמויות האלה כמו שצריך והן התנהגו וזזו כפי שציפינו מהן כאשר הוא לא סטה לרגע מהתבנית המוכרת. אחד הדברים הטובים ביותר שלוב עשה כאן הוא השימוש ב"משפחות" המורחבות של שתי הדמויות. הוא הכניס הרבה דמויות משנה מאותן משפחות ושילב אותם יפה לאורכו. את העבודה הטובה ביותר הוא עשה עם ביזארו ובאטזארו וממש חבל שלשניים האלה אין סדרה רצה משלהם.

אד מק'גינס היה טוב מההתחלה עד הסוף, הדמויות נראו טוב והקרינו בדיוק מה שצריך, סופרמן נראה חזק וגדול מהחיים ובאטמן אפל במידה מספיקה וזז נפלא. הסגנון המנופח משהו של מק'גינס מצליח בעיקר כשזה הגיע לסופרמן אך גם באטמן למרות שהוא נראה מעט מרובע יתר על המידה עובר יפה. העבודה של מק'גינס מושקעת ועשירה והתנועה בתוך החוברת נראית טוב. קטעי האקשן הרבים עשויים ברמה גבוהה ונראים גדולים ומפוצצים. כשזה הגיע לעיצוב דמויות המשנה מק'גינס לא מאכזב, הן מעוצבות יפה מאוד וכמובן שבאטזארו וביזארו היו ונשארו הטובים ביותר.

לסיכום, יש לנו סדרה עם שתיים מהדמויות הטובות ביותר של יקום די סי, צייר מוכשר וכותב מעולה שרק מפספס את הסופים במקצת. הסיפור התחיל מעניין ושווה לקרוא אותו אם רוצים לדעת קצת יותר על הקשר בין באטמן לסופרמן. ואני יוצא כאן בקריאה נרגשת לדי סי: תנו לבאטזרו וביזארו סדרה שלמה משלהם, כדאי לכם.