ספיידרמן/הלפיד האנושי 3

במקור: Spider-Man/Human Torch #3
כותב: דן סלוט
צייר: טאיי טמפלטון







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10






בהתחלה לא ידעתי איך בדיוק לאכול את הסדרה הזאת, סיפורים על ספיידרמן וחברו הטוב הלפיד האנושי שמסופרים בתקופה המוקדמת של יקום מארוול. לפי מה שהחברה פרסמה המיני סדרה הזאת באה להראות את הקשר בין שני הגיבורים במשך השנים ולספר סיפורים שלא סופרו לפני כן. התגובה הראשונה שלי הייתה: את מי זה מעניין בדיוק? עד ששמעתי שהכותב הוא דן סלוט והכיוון שאליה הסדרה הולכת הוא יותר הומוריסטי מהיסטורי, או בקיצור: כיוון היסטרי.

כל חוברת במיני סדרה הזאת עומדת בזכות עצמה ומספרת על תקופה שונה בחיי הגיבורים כאשר בין חוברת לחוברת יש קפיצה של כמה שנים קדימה. למרות שהגיבור הראשי הוא ספיידרמן החוברת די מחלקת את "זמן המסך" שלה שווה בשווה בין שני הגיבורים. לאחר שבשתי החוברות הראשונות למדנו כיצד נפגשו השניים ומה בדיוק הקשר בין פיטר פארקר לג'וני סטורם, אנחנו מגיעים לחוברת השלישית ומספיק להציץ בעטיפה כדי לדעת מי בדיוק הגיבורה הראשית של החוברת הזאת: הספיידר באגי!!! החוברת הזאת מתרחשת אחרי המוות של גוון סטייסי (לא ידוע בדיוק כמה שנים או ימים אחרי) ושפיטר פארקר עובד בתור מתמחה בבניין באקסטר, מקום מושבם של ארבעת המופלאים. פיטר מתרגש מעבודתו בבניין ופוגש מדענית יפיפה אבל עם סוד אפל, מה שמוביל אותנו לנבל הראשי שהוא לא אחר מאשרThe Red Ghost and his Super Apes , צריך לראות כדי להאמין. בקיצור יש בלגן שלם ונסיעות מטורפות עם הספיידר-באגי, יש המצאה של ריד ריצ'ארדס ,קופים משתוללים, עוגת פירות ולסיום חארקות עם הספיידר-באגי.

היופי בסדרה הזאת היא שהיא לא לוקחת את עצמה יותר מדיי ברצינות למרות שפה ושם כן יש קטעים די רציניים ובעיקר שזה נוגע בפיטר פארקר. אני בטוח שכל מי שמכיר את הסדרות הישנות של ספיידרמן וארבעת המופלאים יכול למקם בדיוק באיזה זמן מתרחשת כל אחת מהחוברות אבל אפילו אם אין לכם את הידע הזה החוברות עדיין מהנות. אנחנו קוראים על כל מיני אירועים הסטורים שקרו ואנחנו לומדים יותר על הדמויות, אבל הדרך שבה החוברת מועברת היא החוויה הגדולה. היא מצחיקה (לא קל למצוא כיום חוברת שממש אפשר לצחוק ממנה), זורמת ומהנה.

הכותב, דן סלוט, מי שכתב אתShe Hulk וכותב כעת את הG.L.A מסתמן ככותב ה"מצחיק" של מארוול ובסדרה הזאת, למרות שהוא מתעסק עם דמויות גדולות, הוא מרשה לעצמו להשתולל. סלוט גם מפריד בין שתי הדמויות, הוא מספר על כל אחת בנפרד כאשר האירועים הגדולים באמת קורים כששני הגיבורים נמצאים ביחד ואז אפשר ממש לראות את ההבדלים ביניהם. הכתיבה של סלוט קלילה ויש הרגשה של כיף, פה ושם יש קטעים רציניים אבל הכל נשכח ברגע שרואים את שנייהם בתוך הספיידר-באגי. סלוט מצליח להצחיק את הקוראים בלי להתאמץ ,הוא נותן לדמויות את הבמה והן עושות את זה בעצמן, אם זה בגלל התגובות השונות של כל אחד מהם למצבים שונים ואם זה בגלל האישיות ואורך החיים השונה שלהם. בנוסף, הסדרה מצליחה בגלל הנבלים שסלוט בוחר, בעיקר בחוברת הזאת שהנבל כל כך מגוחך ומצחיק לראות את התגובה של הגיבורים.

הצייר, טמפלטון, מצייר בסגנון הSilver Age והוא עושה זאת בצורה יפה כאשר הוא מזכיר את עבודתם של אומנים מאותה תקופה כמו רומיטה וסל בושמה. טמפלטון מצייר כמו אז וזה עוזר להעצים את החוויה ולהפוך אותה לטובה יותר, הוא נותן לקוראים את ההרגשה שהם קוראים משהו ששייך לתקופה ההיא. גם הצביעה תורמת להרגשת הרטרו ומחזקת אותה. למרות שטמפלטון כביכול מחקה סגנונות אחרים אין עם זה שום בעיה, הקרבות, הדמויות והרקעים נראים טוב והכל עובד כדי שהסיפור יראה אמין יותר. יש הרגשה היא שבסגנון ציור אחר הסיפור לא היה מצליח לעבוד.

לסיכום, מזמן לא קראתי חוברת כל כך מצחיקה והרי כולנו יודעים שהקומיקאי הכי גדול ביקום מארוול הוא ספיידרמן ופה הוא נותן את אחת ההופעות הכי טובות שלו. הנפח ההיסטורי של החוברת רק עוזר להפוך אותה למעניינת יותר וכן גם דמויות המשנה שמופיעות בסיפורים. שתי החוברות הקודמות היו מצחיקות אבל מספיק לראות את העטיפה של החוברת הזאת ולדעת שמשהו מטורף קורה כאן. מומלץ בחום .