סולפייר 1-2

במקור: Soulfire #1-#2
כותב: ג'ף לוב
צייר: מייקל טרנר






הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 7/10






לפני כשנה (אולי קצת יותר) מייקל טרנר הודיע שהוא ניצח את מחלת הסרטן ושהוא חוזר לצייר קומיקס. כמה חודשים לאחר אותה הכרזה פורסמו במגאזין וויזארד שני סיפורים קצרים שנכתבו ע"י שני כותבים שונים כאשר את האומנות סיפק מייקל טרנר. קוראי וויזארד היו צריכים להחליט איזה סיפור הם מעדיפים ובסופו של דבר המנצחת בתחרות הקטנה הזאת היתה Soulfire שנכתבת ע"י ג'ף לוב וכבר עומדת היום בחוברת מספר שתיים.

העולם בו מתרחשת הסדרה הוא כנראה העולם שלנו בשנת 2211. משום מקום, ללא הזהרה מוקדמת, צץ לו דרקון שמתחיל לזרוע הרס בכל כיוון. בחוברת הראשונה של הסדרה אנחנו פוגשים את הדמויות הראשיות ובגדול העטיפה מספרת יותר על העתיד מאשר החוברת עצמה (אני כמובן מתכוון לחוברת עם העטיפה הרגילה כי אם אני לא טועה יצאו לסדרה הזאת בערך 6 עטיפות). ברגע שהדרקון מגיע בחורה מסתורית בשם גרייס מדברת על ילד מסוים שהיא צריכה למצוא כדי לעצור את הרשע הקדום שהתעורר. אנחנו פוגשים את אותו ילד במשחקיית וידאו כשלפתע הוא מותקף ע"י אישה מסתורית עם כנפיים. רוב החוברת השנייה מתרכזת במרדף בין האישה עם הכנפיים לבין גרייס שמנסה להגן על הילד.

בקיצור סיפור די מוכר על ילד שלא יודע שהגורל שלו זה להציל את העולם ומגויס ע"י זר מסתורי שאותו הוא לא מכיר כדי ללמוד את הדרך בה הוא יגן על העולם. כמובן שבדרך הילד יתבגר, יעבור חוויות וימצא את עצמו במצבים קשים ומסוכנים. אסור לנו לשכוח את החברים של אותו ילד גיבור שילוו אותו בדרך הקשה וילמדו על עצמם בדרך, אבל יש תמיד סיכוי שאחד מהם ממלא תפקיד חשוב שהוא לא יודע עליו. בנוסף, בטוח שבאיזשהו שלב אחד מהם ייחטף ע"י הרעים ויעמוד במצב של חיים ומוות. נכון הסיפור ממש מוכר והאמת די לעוס, אז למה באמת כדאי לקרוא את החוברת הזאת אתם שואלים. התשובה מאוד פשוטה, כי כיף לקרוא אותה. אין כאן שום דבר מתחכם, שום מסר סמוי, החיים שלכם לא ישתנו מקצה לקצה, אבל אני מבטיח לכם שלמרות שבטוח קראתם את הסיפור הזה כבר בכמה גרסאות, מזמן לא קראתם סיפור כזה כבר המון זמן. האמת נבהלתי מעצמי כי מצאתי את עצמי קורא את החוברות ונהנה, לא מחפש כלום, פשוט זורם עם הסיפור. אני חייב להודות שהחוברת הראשונה לא להיט, קראתי אותה תוך חמש דקות, אבל בחוברת השנייה יש יותר בשר, אקשן לא רע בכלל וסיפור בקצב די מהיר ולא נמרח.

את הכותב, ג'ף לוב, אני לא אוהב ולא שונא, הוא כותב "פרווה", הוא יכול לכתוב סיפורים ממש טובים ומצד שני סיפורים שאף אחד לא מבין מה הוא ניסה להשיג. אין ספק שהסיפורים שלו עוברים ממש טוב כי הוא בוחר לעצמו ציירים מעולים לעבוד איתם מטים סייל ,דרך ג'ים לי ועד מייקל טרנר. מה שהוא כן טוב בו במיוחד זה לכתוב דמויות טובות ואמינות שזזות ממש טוב בסיפור. אני לא יודע עד כמה הוא תרם רעיונית לסדרה הזאת ובינתיים לא נראה שהוא ממש מתאמץ, כי כמו שכבר ציינתי הסיפור הוא די סטנדרטי. כמובן שאני אשמח לגלות שטעיתי.

מייקל טרנר הוא צייר ענק מוכשר כמו שד ויודע לצייר נשים כל כך יפות שזה כואב . אני רק לא אוהב את האנורקסיה ממנה סובלות רוב הדמיות שלו אבל אפשר להסתדר עם זה, כי כמו שכבר ציינתי הוא יודע לצייר נשים ממש אבל ממש יפה. אחד הדברים שלדעתי טרנר חזק בו והוא מסתמן כאחד הטובים בו הוא הציור הטכני, זאת אומרת כל מכשיר כלי תחבורה או מכונות עתידניות נראות מדהים זה תענוג לראות את העיצוב שלו ואת היופי מכל יצירה . בתחום האקשן טרנר לא מאכזב הציור שלו מאוד דינמי וקטעי האקשן נראים מעולה הוא טוב גם שזה מגיע לקרבות בין הדמיות וגם שזה מגיע למרדפי מכוניות או הדרקון הגדול בתחילת הסיפור.

אין ספק שהסדרה הזאת היא סדרה של צייר ולא של כותב ומסתמנת כמשהו שכיף לקרוא ולא יותר, יהיה נחמד אם הסיפור יתפוס כיוון ויהיה מגוון יותר ופחות צפוי. בינתיים הסדרה מספקת את הסחורה, אקשן, נשים יפות ויצורים מוזרים. שווה להציץ רק כדי לראות את האומנות החזקה של טרנר.