THE SENTRY #1-#8


כותב: פול ג'נקינס
צייר: ג'ון רומיטה ג'וניור







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10





לפני כמה שנים הצליחו במרוול לעבוד על כל העולם, החברה הכריזה שבאחד מהחיפושים שלה בארכיון הם מצאו דמות נשכחת בשם הסנטרי שנוצרה ע"י סטן לי אבל שלא נעשה בה אף שימוש עד היום. אחרי הרעש התקשרותי הגדול התגלה הבלוף הגדול ומרוול בעזרת תרגיל שיווקי מוצלח הכניסו עוד דמות ליקום. עכשיו הסנטרי הוא אחד מהחברים בנוקמים החדשים, החשיפה שלו לקהל רק הלכה וגדלה ולכן החליטו במרוול לעשות קצת סדר בבלאגן.

הרעיון שעומד מאחורי הדמות הוא אחד המוצלחים והוצג במיני סדרה הראשונה שלו אך הקוראים לא קיבלו הסבר מלא למה בדיוק קרה ובגדול נשארו עם המון שאלות. הסנטרי הוא רוברט ריינולדס, איש פשוט ורגיל שבעזרת שיקוי מדעי הפך לסנטרי הדמות החזקה ביותר ביקום מרוול. לפי ההיסטוריה שנתפרה לדמות הוא קיים כבר כמה שנים טובות ומכיר טוב את גיבורי מרוול. המיני סדרה הראשונה מסבירה למה אף אחד לא זוכר מי הוא ולמה זה כל כך חשוב, דרך אגב זה אחד הסיפורים הטובים שיש למרוול להציע. המיני סדרה הנוכחית באה לנקות את העבר, להסביר יותר על הדמות ולהכניס אותה ליקום מרוול ללא תקלות או סיבוכים. היא עוסקת בשאלות: מי הוא הסנטרי? מהיכן הוא הגיע? ומה הוא הסוד הגדול שהיה מוסתר אפילו מהדמות עצמה? במשך הסדרה הקוראים מקבלים רמזים והמתח הולך ונבנה עד הפיצוץ הגדול של שתי החוברות האחרונות שמסבירות את הכל .במהלך הסיפור אנחנו זוכים להמון הופעות אורח של גיבורי מרוול והדבר רק עוזר להכניס את הדמות טוב יותר לתוך היקום. ההתחלה של הסדרה הייתה די חלשה והיה נראה שלא מצפה לנו סיפור כל כך טוב, אך בערך מחוברת מספר ארבע הקצב הוגבר, המסתורין רק הלך וגדל והעניין בסדרה גדל גם הוא. השימוש בדמות הפסיכולוג בסדרה הוא רעיון יפה מכיוון שאנו בתור קוראים רואים צדדים שבדרך כלל אנחנו לא מכירים בגיבורים שלנו. הדמות הראשית נחשפת לקוראים בכל טיפול פסיכולוגי שמתקיים. בנוסף, אנו מקבלים גם את הזווית של הפסיכולוג עצמו שבעצם מייצג את האיש הפשוט בלי כוחות העל והדרך שהוא מסתכל על הגיבורים.

כפי שצוין, הסיבה לקיום המיני סדרה הזאת היא החשיפה הגדולה שמקבלת הדמות והרצון הגדול של הקוראים להכיר אותה אך בעיקר קיים הרצון של מרוול להפוך את הדמות לידידותית יותר לקוראים החדשים וגם למצוא דרך הגיונית לשלב את הסנטרי ביקום הרגיל של מרוול. במרכז הסיפור עומד מאבק שהתוצאה שלו נראית ידועה מראש אך הסוף מצליח להפתיע למרות שלכאורה הוא נראה ממש פשוט. כבר הרבה זמן שבמרוול מנסים להמציא גיבורים ודמויות חדשות אך ללא הצלחה יתרה אבל איכשהו עם הסנטרי הם הצליחו. למרות שהוא תואם סופרמן הדרך שמשתמשים בה שונה וזה מה שהופך את הסנטרי לכל כך מעניין.

הכותב, פול ג'נקיס, הוא זה שכתב את הדמות מההתחלה ובעצם הוא זה שאחראי על הצלחתה ולאו דווקא שילובה בחבורת הנוקמים החדשים. ג'נקיס מצליח לו רק בזכות הרעיון או הזווית שמצא בקשר למקור הדמות. הוא מרכיב סיפור מאוד פסיכולוגי ומאתגר, מה עוד שג'נקיס כותב כאן סיפור מסובך לא קל לעיכול אך עדיין מצליח לשמור על רמת עניין. הדמות שהוא עזר ליצור פורחת כיום והמיני סדרה הזאת רק תעזור לה לגדול. ג'נקיס הצליח בכמה חוברות להסביר מי היא, מה מניע אותה ומה בדיוק עומד מאחוריה. ולמרות האורך של הסדרה אין הרגשה של מריחה, הסיפור מאוד מעניין ואין יותר מדי נפילות מתח. הכתיבה מאוד חכמה וברורה ונראה היה שג'נקיס ידע במדויק לאן הוא הולך ומהי הדרך שבה הוא רוצה להוביל את הקוראים. הוא נותן לנו מידע מצד אחד וגורם לנו לפקפק באמינותו מצד שני. הוא מוביל את הקוראים באף ולוקח את הזמן שלו עד הפיתרון של החוברת האחרונה ועושה את זה בצורה טובה.

הצייר, ג'ון רומיטה ג'ונייר, שייך לסוג האמנים שאו שאוהבים או שממש שונאים את הסגנון שלו. רומיטה, אחד הציירים הוותיקים והמקצועיים ביותר בתחום, לא מאכזב גם הפעם. הוא מצליח לצייר את הכל בצורה טובה, בין אם זה קטעי האקשן הגדולים עד השיחות הארוכות עם הפסיכולוג, רומיטה מצליח להעביר את הסיפור. הסגנון המרובע והגס שלו מתאים לסיפור הזה בצורה טובה והרעיון שמניע את הסדרה מבוצע מעולה כל פעם. הרקעים ודמויות המשנה נראים טוב אך אין ספק שהדמות של הסנטרי ואויבו הגדול הוויד הם אלה שנראים הכי טוב לאורך כל הסדרה. הצביעה תורמת המון והאווירה עוברת לקרואים בלי שום בעיה כשכל צבע מסמל גיבור אחר אך בעיקר מצליח להשלים את הסיפור .

לסיכום, מי שקורא את סדרת הנוקמים החדשים ונתקל בדמות כדאי לו להציץ במיני סדרה הזאת. מי שקרא את המיני סדרה הראשונה אז רוב הסיכויים שימשיך למיני סדרה הזאת. הסיבה היחידה לקרוא את הסדרה הזאת, חוץ מסיפור טוב כמובן, היא הזווית החדשנית שמשתמשים בה כדי להסביר את הדמות ואת סיפור המקור שלה.