Secret Invasion #1
מאת: דין לנגסם

כותב: בראיין מייקל בנדיס
צייר: ליניל פרנסיס-יו
עטיפה: ליניל פרנסיס-יו
תאריך יציאה: 02/04/08

זה בכלל לא חוברת קומיקס, זה מגזין. זה איזה מליון עמודים, וזה כיף טהור.

הכיף מתחיל בסיבות הטכניות - את הפרסומות במארוול קונים כנראה לפי שבוע. וכשיש לך אותו מספר פרסומות על פני יותר עמודים, אז יש לך הרבה פחות פרסומות פר עמוד. הקריאה רציפה וזה כיף.
הפלישה הסודית הגיע לידי אחרי כמה חודשים שבהם אני לא ממש קורא קומיקס. משום מה לא היה לי חשק ומלבד גליונות בודדים של The Boys ועוד כמה דברים פה ושם לא קראתי הרבה. והפלישה הסודית עושה חשק גדול לחזור לזה! כי זה מזכיר לי למה אני אוהב קומיקס.
את החוברת בכלל קניתי במקרה. היה כל כך הרבה שמחה באותו יום בקומיקס וירקות, וכל החבר'ה באו לקנות את זה, וזה עלה 10 ₪, אז הלכתי על זה. אני כנראה לא אקנה את כל הסדרה ובטח אשלים אותה בעזרת חברים, אבל לקרוא את זה כבר ביום שזה יצא, לפני האמריקאים(!), היה שווה את זה.

תמיד אומרים על האירועים של מארוול שלא באמת צריך להכיר את העולם כי להבין אותם. קל להגיד את זה כשאתה קורא קומיקס, כאתה משווה את מארוול ל-DC, אתה חושב שזה יותר קל לקורא חדש, כי זה יותר קל לך. אבל אתה כבר קראת בעצם את מה שהיה לפני, ויש את השאלות הקטנות שלא תשים לב אליהן, שקורא ממש חדש לא יידע. אבל אני כאמור לא קראתי קומיקס כבר כמה חודשים, ואני לא יודע את השאלות הקטנות, אבל זה אכן כמו שאומרים - מתאים גם למי שלא יודע את ההסטוריה של יקום מארוול, ולא בדיוק יודע יותר מדי מי הם הסקראל, חוץ מזה שהם ירוקים והם משנים צורה.

בהתחלה בנדיס זורק אותך לתוך הסיפור. נותן איזה סצינה מהעבר, ועוד איזה סצינה בחלל, וגם איזה פגישה מעניינת בין החבר'ה הגדולים. זה לא ממש מובן עד שחללית סקראל נוחתת בכדור הארץ. דווקא שם מופיע איזה רפרנס לדבר שכן קראתי. דבר שהתפרסם לפני כמה שנים כבר, ואז כמו בלוסט, אתה באמת מתחיל להאמין להם שכל האירוע הזה מתוכנן טוב מאוד, ממזמן. אבל את הפרקים של "אבודים", לפחות בעונה האחרונה, אני צופה מקילומטרים, הפלישה הסודית נותנת רגעים מעניינים. רגעים שלא ציפיתי שיקרו, ורגעים שבאמת מצליחים לגרום לך לחוש מאוים - זה לא איזה מלחמה סתמית עם בומים בחלל, אתה באמת מפחד - אולי הם יצליחו. ההרגשה הזו מעולם לא עברה אליי ב616, וסוף סוף בנדיס הצליח לתת לי את ההרגשה שלפני זה הרגשתי רק בעולם האולטימייט (בעיקר ב-Ultimate Galactus).
כל כותב, בכל מדיום, יוכל להפתיע אותך. הוא אפילו לא חייב להיות כותב טוב במיוחד בכדי לחשוב על טויסט מעניין. כותב טוב יידע איך להפוך את הקטעים שאתה כן מצפה, למותחים במיוחד. סוף החוברת, הוא כביכול צפוי, ועדיין מצליח להפתיע. במשפט אחד, בנדיס מצליח לגרום לקורא ממש לחכות לחוברת הבאה.

האומנות נהדרת. ליינל יו מצייר, ולשם שינוי הוא לא עושה דיו לעצמו. יו לא צייר כזה מדהים בעיניי מבחינת פרטים, אבל יש לו תפיסת מציאות אדירה. כשהוא מצייר שוטים גדולים של הרבה דמויות יחד, הוא איכשהו מצליח לעשות את זה באופן ייחודי, שאין לאחרים, וכשמישהו אחר עושה לו דיו, ומצליח להסיר את הפרטים שלפעמים הוא מוסיף בלי סיבה, זה רק משפר את הפרטים הקטנים. נראה שבנדיס יודע את זה, ונראה שבנדיס, ממש בכוונה נותן ליו סיבות לצייר את הסצינות הגדולות האלו, סצנות מלאות בדמויות - והוא לא מפשל לרגע!

לסיכום, החוברת הזו מצליחה לקחת אותי, בן-אדם שלא הרים כותר של מארוול לפחות 3 חודשים, אחורה, ומשכנעת אותי לעשות עכשיו מרתון קריאה. אני אתחיל בניו אבנג'רס. מומלץ לכולם!