Scalped
מאת אדם וולפסון

מו"ל: Vertigo / ורטיגו
פורמט: סדרה חודשית רצה
ז'אנר: פשע
מס' גליונות: 28 (נכון למאי 2009)
כותב: ג'ייסון ארון
אומן: ר.מ. גארה
תאריך הוצאה לאור: מרץ 2007 - עכשיו

---

פעם בכמה שנים מגיעה סדרה שלא ניתן להתעלם ממנה. סדרות כמו Preacher, Fables ו-100 Bullets הן רק כמה דוגמאות לסדרות קומיקס שאף אספן לא יכול להתעלם או אף חובב ספרים. הרמה שאליה הגיעה הסדרות הללו לא נופלת מהרמה של נובלות איכותיות שמופיעים בניו-יורק טיימס. ועכשיו אני חושב שהגיעה סדרה שיכולה להצטרף למועדון המכובד שציינתי, והיא Scalped.

Scalped מתרחשת בשמורה אינדיאנית בארה"ב ומספרת על שוטר סמוי שחודר לתוך ארגון הפשע האינדיאני המקומי שמנוהל ביד רמה ע"י הצ'יף של השבט. השוטר הוא גם יליד המקום שעזב את השמורה בגיל צעיר וחזר אליה כדי לסגור את כל המעגלים הפתוחים בחיים שלו כולל היחסים שלו עם אמא שלו, האבא שעזב אותו והסביבה שהפכה אותו למי שהוא היום. הוא חזר כדי לנקום. אולם הדרך אינה קלה והוא עובר תלאות רבות לאורך החוברות.

אלימות, סקס ועוד פעם אלימות הן חלק מרכזי בסדרה. אולם בניגוד לסדרות אחרות שמשתמשות במושגים הללו רק בשביל הדם והאקשן, האלימות ב-Scalped היא חיונית להבנת החיים הקשים והתלאות אותם עוברים תושבי המקום. אני לא ידעתי את זה, אבל חיים בשמורה הם קשים. לפי הכותב המעולה, ג'ייסון ארון (כוכב עולה במארוול דרך אגב לכל מי שקורא את וולברין שלו ואת גוסט ריידר), כל התושבים בשמורה עסוקים בשתייה מופרזת, הזרקת סמים קשים ואלימות משפחתית או חברתית. הכותב מנסה להראות לנו שבמקום בו אין תקווה ואין עתיד התושבים פונים לייאוש. ובאותו ייאוש הם מוצאים צרות.

אולם צרות אינן חייבים ללבוש רק סמים ואלכוהול. צרות יכולות להיות גם חוסר יכולת לנהל מערכת יחסים. באוגדן הרביעי שעכשיו יצא, דאש, כוכב הסדרה, שוכב אומנם את הכוסית המקומית, אולם בגלל כל המטען הנפשי שהוא סוחב איתו הוא אינו יכול לנהל שיחה עם חברתו(?). בסתר ליבו הוא מייחל לדבר עם מישהי. הוא רוצה כתף לבכות עליה, אולם הוא אינו מסוגל מאחר והוא אינו יודע. אף אחד לא לימד אותו את זה כשהוא גדל מאחר ואם הוא היה מראה סימני חולשה הוא לא היה יכול לשרוד. וג'ייסון ארון מראה לנו לאורך כל החוברות כמה קשה לשרוד בשמורה. כמה קשה להרוויח כסף בצורה ישרה. וכשקשה להרוויח כסף בצורה ישרה, פונים לפשע.

הוויזואליות והחספוס המציאותי של הצייר, גארה (כך באמת כותבים אותו?!), מעבירים בצורה הטובה והמדוייקת ביותר את החספוס של החיים באיזור. לצורך העניין, לא הייתי רוצה לראות את ג'ים לי מצייר את הסדרה הזו כי אם נגיד את האמת הוא לא היה מצליח להעביר את "הקושי" של המקום כמו שהצייר של Scalped עושה.

לסיכום, אני הייתי ממליץ בחום לקנות את ארבעת האוגדנים הראשונים בסדרה. הם נוחים מאד לקריאה, מעולים באיכותם ואין ספק שהם מעלים נקודות שלא התייחסו אליהם עד כה בספרות הפופולארית.