Punisher Noir #1-4
מאת דני אחירון

מו"ל: Marvel Comics
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: פשע, גיבורי-על
מס' גליונות: 4
כותב: פרנק טיירי
אומן: אנטוניו פוסו
תאריך הוצאה לאור: 19 לאוגוסט, 2009 - 9 לדצמבר, 2009

---

אני לא התעמקתי בקונספט ה-Noir של מארוול, ולמען האמת קראתי רק את הסדרה הנ"ל, וגם זה בגלל שאני מעריץ שרוף של הדמות, לא משום סיבה אחרת, כמו לכל סדרת ספין-אוף מיותרת שמארוול הוציאו אי פעם, גם לפה לא באתי חדור ציפיות משום דבר, וכמו שמגודל הציפיה גודל האכזבה; כשאין ציפיה ההנאה גדולה אף יותר. אז מה יש לנו פה בסה"כ? קונספט ה-Noir שלוקח דמויות של מארוול וממקם אותם במציאות טיפה שונה בין העשורים השני לרביעי במאה הקודמת בארה"ב. ודמות טעונה במארוול; היסטורית, רגשית, ולא מעט ספין-אופים פושרים ומטה. השילוב הניב משהו יפה. הסיפור מספר על פרנק קסטל, ילד בשנות השלושים בניו-יורק, בן של בעל מכולת ממשפחת מהגרים איטלקית שהוא גם גיבור מלחמה, ואמא שממנה התייתם בגיל צעיר. סה"כ כמו שציינתי זוהי מציאות אלטרנטיבית כי פרנק קסטל נולד בכלל בשנות הארבעים-חמישים, ומעוד סיבות נוספות שלא אספר לכם בשביל לא לקלקל לכם את הקריאה. מה שכן אציין זה שבמהלך ארבע חוברות קורים המון דברים, כולם קורצים לעברה של הדמות במיוחד למה שקרה לדמות תחת שרביטו של גארת' אניס, תקראו לזה Punisher Reborn Reborn, זה לא באמת משנה, כי זה עובד וזה עובד לא רע בכלל.

הכתיבה של פרנק טיירי (שלרוב מצייר לא רע בכלל), קולחת וזורמת, רוב הסיפור מובן, לא נתקע ומתעכב וכל חוברת עמדה בפני עצמה ועניינה אותי, הדיאלוגים לא מפילים אך הם הולמים את הדמויות ומשרתים את הסיפור. הציור של אנטוניו פוסו, הולם את הסיפור, מזכיר טיפה את סגנונו של טיירי עצמו והולך בקו אחד עם סגנון הציור שרץ בסדרת ה-MAX של המעניש. קווי מאוד ומפורט אך אפל ומוצלל, ועם זאת ברור ולא מכיל פריימים שמתעכבים עליהם יותר מדי.

לסיכום, אציין שכל חובב המעניש חייב זאת לעצמו, כי זה מין אוסף קאברים (אם להתייחס במונחים של מוסיקה) לאמן אהוב בצורה קצת שונה, וכי זה מראה שהמעניש יכל לעבוד טוב מאוד גם בתקופות אחרות בזמן. שאר קוראי הקומיקס יכולים בקלות להנות מהסדרה, אך אולי פחות יכירו את הנפשות הפועלות ויצחקו מניואנסים שקוראים ותיקים מבינים. וכמובן הפריים האחרון שהעלה לי חיוכון.