Punisher MAX: Naked Kill
מאת דני אחירון

מו"ל: Marvel Comics / מארוול
פורמט: גליון One-Shot
ז'אנר: גיבורי-על
כותב: ג'ונת'ן מייברי
אומן: לורנס קמפבל
תאריך הוצאה לאור: 3 ליוני 2009

---

אני אפתח את הביקורת בציטוט מהתנ"ך: "ובימים ההם, אין מלך בישראל". מה הקשר למעניש? שמאז שהכותב גארת' אניס עזב, אין מלך למעניש. למען האמת זה עוד התחיל לפני עזיבתו; תחייתה(ומותה בטרם עת) של הסדרה Punisher War Journal שהייתה סדרה מגוחכת למדי עם כמה הברקות בודדות (החוברת המעולה עם ההלוויה והוילנז הכושלים), הסדרה הרצה החדשה שהחלה לפני כמה חודשים,לא מבריקה גם כן (בכל זאת עברו חמש חוברות ולא אמהר לשפוט) ומאז שאניס העביר את המושכות בכותר ה-Max אומנם אנחנו סובלים פחות משאר הסדרות הבינוניות ומטה, אבל בכל זאת, אין מלך למעניש. החוברות ספיישל של ה-Max, שגם אותן אניס כתב בכישרון גם הן סובלות מבינוניות ברובן. הסיפור הנוכחי מציג לנו את המעניש כשהוא מחסל לו לעיתו חבורה של פושעים/סוטים/אנאערף שצופים בקלטות סנאף (סרטים שמציגים רציחות, אונס עינוים וזוועות שמצולמות במיוחד עבור הסרט ועולות לרוב בחיים/סבל של השחקנים בסרט) ואחרי שיח צפוף עם אחד מהם, הוא מחליט לצאת ולהעניש את מי שעושה את הסרטים הללו בניו-יורק. הסיפור עצמו לא מחדש הרבה, נכון, לא נעשה ספציפית סיפור של המעניש שנוגע בסנאף, אך בסדרת ה-Max התעסקו כבר בנושא זנות כפויה, התעללות בנשים ופורנו לפני כן. למרות זאת, הקריאה לא רעה, בייחוד בזכות הכתיבה של הסיפור והקאץ' העלילתי (לא אהרוס לכם). הציורים של לורנס קמפבל מתאימים לסדרה כמו כפפה, הקווים אפלים וגסים ומתאימים למעניש ולא במקרה הוא בפרויקט הנ"ל, הבעיה היחידה איתה זה שלעתים היא גסה ואפלה מדי, בייחוד בסיפור הנ"ל שמכיל כמה פאנלים לא כ"כ ברורים. אסכם שהחוברת הזו לא רעה, אך מצד שני אם אתם מחפשים סיפור המעניש, או גליון One-Shot טוב, היו טובים יותר. ולמרות התחזיות הקודרות שלי פה, אחרי קריאה של החוברות האחרונות בסדרת ה-Max, (קשת הסיפור Six Hours To Kill) שהחזיקה אותי מתוח עם קליף האנגרים שהשתוו לאלו של גארת' אניס, הסיפור החדש שמתחיל שם שנראה טוב מאוד וזורק את המעניש למקום שהוא לא שולט בו (הג'ונגלים של לואיזיאנה מול חבורת חוואים קניבלים לא שפויים) והסדרה הרצה החדשה שאומנם עדיין מגוחכת, אבל מתחילה להצמיח סיפור בין הגיחוכים וסיפור די מעניין. אז אומנם המלך הלך, אבל מסתבר שיש כמה שטוענים לכתר. ומהתחרות הבריאה הזאת אנחנו רק נהנים.