No Hero TP
מאת דני אחירון

מו"ל: Avatar Press
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: גיבורי-על
מס' גליונות: 8
כותב: וורן אליס
אומן: חואן חוזה ריפ
תאריך הוצאה לאור: ינואר, 2010

---

למי שעוד לא יודע, וורן אליס דפוק לגמרי. אתם שואלים למה? חסרים הוכחות? יש Planetary, יש את Spider Jerusalem, יש את ההתעללות הקצרה שלו בג'ון קונסטנטין (הלבלייזר) שהסתיימה בבום כאשר כתב סיפור שלא אהבו ב-DC (סיפור על רצח בבית ספר תיכון שיצא במקביל לטבח בקולומביין בעיתוי לא מוצלח), בנוסף הרבה ריצות מוצלחות על סדרות מוכרות, וכמובן Desolation Jones, Fell, ועוד רבים וטובים...

מה הוא בישל הפעם? סיפור שרוקח בתוכו בכישרון כמה מהקומיקסים היותר מוצלחים של השנים האחרונות, סיפור שמשלב בכישרון את בניית היקום של Watchman, הפרנויה והציניות של Wanted, וקורטוב של ביקורת צינית על עולם גיבורי-העל סטייל The Boys של גארת' אניס. הסיפור מספר על חבורה של גיבורי-על שצומחת בעולמנו בשנות השישים, שמנהיגם, בחור כריזמטי, שבדומה לטימות'י לירי(ממציא ה-LSD, דמות מפתח בסצנה הפסיכודלית של שנות ה-60' בארה"ב) ממציא סם פסיכוטי הזייתי שגורם למי שלוקח אותו כוחות על, ונותן אותו למספר מצומצם של חברים בחבורה שהוא מקים על מנת לשמור על החוק, חופש הביטוי, החרות וכו'. בהמשך אנו מגיעים לימינו אנו ולבחור שרוצה להצטרף לחבורה (שקיימת מאז שנות ה-60', אמרנו ווצ'מן?) ועומד לגלות מה המשמעויות של ההחלטה. הסיפור כתוב בצורה מוצלחת ביותר (אף כי נמרח קצת באמצע לטעמי) והעלילה סוחפת אותך בקלות לעולמו השרוט של אליס. ובסופו של דבר, אל הביקורת שלו על החברה המודרנית, סופר גיבורים ומה לא. שבדרכו היחודית, משכנעת אותך וסוחפת אותך לחלוטין.

הצייר חואן חוזה ריפ עושה עבודה מופלאה, הוא צייר כמה וכמה סדרות של Avatar Press ועם וורן אליס כבר עבד בקומיקס Black Summer. הוא משקיע בציורים במלוא כוחו, ומוביל את הסיפור בקו מאוד מדויק, ובהשקעה בפרטים, ולא משאיר אותך בערפל באף פריים (ואף מצמרר בסצנות ההזיות בסיפור בציורי גיהנום שונים ומשונים) ועומדת בדרישותיו החולניות של עלילת הסיפור שבישל אליס בציורים השונים. עבודת הדיו קלה ביותר ולא פוגעת בציורים או מגזימה מעליהם.

לסיכום, שוב וורן אליס בישל לנו סיפור שהוא טיפה מופרע, טיפה ביקורתי ומאוד מאוד אמיתי בהרגשה שלו ובמסר שמעביר לקוראים. כל חובב קומיקס יוכל להתחבר לדעתי, הדבר היחיד שאולי מרתיע, היא האלימות של הסיפור, אבל בימינו אנו ולרוב קוראי הקומיקס זה לא היה מוגזם מדי. מי שלא קרא עוד סיפורים של אליס מוזמן להתחיל, השאלה היא איך מפסיקים...