MARVEL TEAM UP #15-#18
(MARVEL TEAM UP VOL3 TP)


כותב: רוברט קירקמן
צייר: פאקו מדינה







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 9/10





הרעיון מאחורי הסדרה הזאת הוא רעיון לא רע בכלל, קחו כל מיני גיבורים מיקום מארוול, שימו אותם ביחד, זרקו פנימה איזשהו סיפור נחמד והנה לכם סדרה. ההתחלה של הסדרה הזאת הייתה כמובן עם ספיידרמן ווולברין, מה שגרם להמון אנשים לקרוא אותה ואחר כך היא די נעלמה מהמסך.הסיבה שלשמה התאספנו היום היא להראות שגם אם לא לוקחים את הגיבורים הכי גדולים שיש אפשר ליצור סדרה מצוינת כל עוד הסיפור מעניין ויש חופש יצירתי.

הכל מתחיל בהתקפה על כל גיבורי יקום מארוול, מקפטן אמריקה עד הענק המדהים ואחד אחד הם נהרגים. כן אתם קוראים נכון, רשע אחד מצליח להרוג את כל גיבורי מארוול ומי שכן נשאר להילחם בו אילו כל מיני גיבורים שאף אחד לא שם לב שהם בכלל קיימים. לרשע קוראים כרונוק והוא בא מהעתיד במטרה אחת ברורה: להרוג את כל הגיבורים ולהשתלט על העולם. את המתקפה הנוראית אנחנו רואים דרך העיניים של דארק הוק, גיבור נשכח מיקום מארוול, שנוסע מהר לניו-יורק לראות מה הוא יכול לעשות כדי לעזור. לאורך החוברת הוא מצליח איכשהו לקבץ סביבו כל מיני גיבורים כמו ספידבול, דאגר, גרביטי וגם אקס-23 נכנסה לחבורה. ביחד הם מצליחים להינצל ולאסוף עוד ועוד גיבורים כדי שיעזרו להם. באיזשהו שלב הם מגיעים לעתיד בניסיון לעצור את כרונוק לפני שהוא יגיע אחורה לזמן שלנו. בעתיד הם פוגשים עוד שני גיבורים שאחד מהם מוכר לנו וביחד מחליטים לעצור את כרונוק. בגדול זה הסיפור אבל לא במלואו, יש סוף די מפתיע וכל מיני התפתחויות בעלילה שהופכות אותו לטוב יותר, אבל מה שהופך אותו לממש טוב זה החופש שיש לכותב לעשות מה שהוא רק רוצה. העובדה שהוא יכול להרוג כל דמות הופך את הסיפור למעניין יותר כי אף אחד כבר לא בטוח. למרות שבחבורה המרכזית יש רק דמות אחת שהיא חצי גדולה (אקס-23) הסיפור עדיין זז קדימה בלי בעיה ועדיין מעניין. לקחת שמות לא מוכרים ואיכשהו לעשות את הסיפור טוב זאת הצלחה אמיתית ובמיוחד לאור העובדה שאנחנו נחשפים לדמויות פחות מוכרות דמויות שבמידה והן ימצאו חן בעינינו נוכל לחפש את הסדרות שלהן. בקיצור כולם מרוויחים.

רוברט קריקמן הוא כותב מצוין, ברגע שאין לו מגבלה, קחו לדוגמא עוד את המיני סדרה שלו שעונה לשם מארוול זומביס גם שם הסיפור לא קשור לכלום, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אז הוא פורח. בשונה מתחילת הסדרה שבה הכל קרה ביקום מארוול הרגיל והייתה השלכה והמשכיות על העולם קירקמן איבד את עצמו. בסיפור הזה הוא משתולל ועושה עם הדמויות מה שהוא רוצה ומי היה מאמין שדמות נשכחת כמו טרור בע"מ למשל תהפוך פתאום למעניינת. אחד הדברים שהופכים את קריקמן לכותב טוב זאת הדרך שבה הוא לוקח דמות לא מוכרת כמו סליפוולקר ומצליח לספר את הסיפור שלה בכמה שורות ולגרום לקורא להתחבר אליה בקלות. וזה שהוא הפך את טרור בע"מ לדמות ממש מעניינת כבר אמרתי? עוד דבר שמבדיל אותו מכותבים אחרים זה ההומור שיש בכתיבה שלו, אתם ממש מוצאים את עצמכם צוחקים משורות שהדמויות אומרות כאשר מצב אחד בחוברת 16גרם לי ממש להיקרע מצחוק.

הצייר, פאקו מדינה, הוא מבחינתי ההפתעה הגדולה של החוברת והוא הסיבה שבגללה בכלל לקחתי אותה, כי הציורים שלו הצליחו לתפוס לי את העין. הסגנון המעוגל של מדינה חלק, יפה ועובד טוב כאשר הדמויות נראות מעולה. נכון שהוא לא מחדש שום דבר אבל עדיין זה לא מפריע, עצם העובדה שהאומנות "נוחה לעין" הופכת את הקריאה למהנה יותר. שזה מגיע לאקשן מדינה מראה שגם בזה הוא טוב, האקשן נראה טוב והזרימה של החוברת והמהירות שהיא זזה קדימה תורמת לסיפור. אני לא יודע אם הסגנון שלו היה מתאים לכל סיפור כי הוא די תמים ולא אפל, סגנון שכבר לא רואים הרבה בחוברות קומיקס, אבל בסיפור הזה הוא עובד יפה והייתי רוצה לראות עוד עבודות של אותו אמן.

לסיכום, יש לנו מין סיפור Elseworld (הליין של די-סי שלוקח דמויות מוכרות ושם אותן במצבים שלעולם לא יקרו בעולם הגיבורים הרגיל) של יקום מארוול שעובד בצורה טובה, צוות לא רע שעובד על הסיפור, דמויות שכוחות אל שמוכיחות שעדיין יש להן מה להגיד וכבר אמרתי שהצליחו להפוך את טרור בע"מ לדמות מעניינת?