Truth Justin & The American Way #1


כותבים: סקוט קורץ' ואהרון וויליאמס
צייר: ג'יספה פרריו







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 2/10





קומיקס שמתעסק בהומור זה משהו די נדיר (אני לא מדבר על סטריפים) ועוד יותר קשה למצוא אחד מצחיק באמת. הסדרה החדשה מבית אימאג' באה ומנסה לעשות כאן הפוך על הפוך עם רעיון שכבר מוכר ולעוס היטב וסיפור כל כך צפוי שאפילו ילד בן שנה יכול לנחש את הסוף לבדו.

ג'סטין הוא בחור רגיל עם עבודה רגילה, בוס מעצבן וארוסה שמתלוננת שהוא לא מספיק אחראי. הוא אוהב משחקי וידיאו ולשתות בירה עם החברים שלו. באורך פלא הוא מקבל חליפה שנותנת לו כוחות על והכול עומד להשתנות, כמובן שהוא מקבל את החליפה בטעות ושיש כוח מהחלל החיצון שמעוניין בחליפה. זה הסיפור של החוברת הראשונה והאמת זה לא משהו חדש, הדמות היא אותה דמות רגילה של בחור שלא הולך לו יותר מדי, החברה היא תמיד אחת כזאת שרוצה שהוא יתבגר והסוכן החשאי תמיד רודף אחרי הגיבור והחברים שלו. לא שווה לבזבז את הזמן על החוברת הזאת, מילא אם היא הייתה מצחיקה אולי היה שווה אבל בברור החוברת אפילו לא מעלה חיוך. במקום שהיוצרים ימצאו זווית מעניינת או רעיון טוב שיעמוד מאחורי הסדרה הם נופלים לפח הקלישאות, הכל מוכר ונראה שהם אפילו לא מתאמצים למצוא איזשהו כיוון מעניין לסדרה. נכון שזאת רק החוברת הראשונה ויכול להיות שיש להם רעיון גדול מאחורי הסדרה, אבל החוברת לא מספיק מעניינת כדי לגרום לכם לחפש את החוברת השנייה.

הדמויות שמופיעות בסדרה שטוחות, מוכרות וטיפוסיות. הן לא מעוררות אצל הקורא שום עניין ולא אכפת לכם אם אחת מהן תמחץ ע"י מכבש גדול. אז אולי זה יהיה מצחיק. הבדיחה על אדם רגיל שפתאום מקבל כוחות היא בדיחה מוכרת ורעיון שבדרך כלל מעניין אבל כאן זה לא עובד. קחו למשל את הסדרה של מארק מילר: Wanted שאמנם לא באה להצחיק אבל זה בדיוק אותו רעיון רק שמילר מבצע את זה בכמה רמות מעל החוברת הזאת.

הכותבים, אהרון וויליאמס וסקוט קורץ', פישלו פה בענק. לפחות ציפינו מקורץ', פוץ ככל שיהיה, להצחיק אבל מסתבר שרק ב PVP הוא יודע להצחיק. קורץ' ווויליאמס כותבים של סטריפ-רשת, אני לא מכיר את הסטריפ של וויליאמס אבל של קורץ' פופולארי וידוע, המסקנה שמגיעים אליה בסוף קריאת החוברת היא חבל שהם לא נשארו לעשות את מה שהם יודעים. אני לא יודע מה החזון שעומד מאחורי הסדרה וזה נראה בברור שזה מיועד לקהל בוגר אז למה ההומור לא עבר את כיתה א'? הדיאלוגים לא מצחיקים, הבדיחות הקטנות שהם שותלים בפנים לא מעלות חיוך והדמויות טיפוסיות ומוכרות בלי שמץ אחד של חדשנות. הכתיבה חובבנית ובלי שום כבוד לקוראים, אין תחכום ואין שום מקוריות.

הדבר היחיד שמציל את כבודה של החוברת זה הצייר פרריו ג'יספה. הסגנון של פרריו מתאים לסוג כזה של סיפור והדרך היחידה שאפשר איכשהו לחייך מהסיפור זה הציורים שלו. אבל שוב לא יותר מחיוך. פרריו חוזר על עצמו לאורך כל החוברת, הדמויות נראות כמעט אותו דבר והבעות הפנים זהות. הסגנון החלק והנקי שלו מתאים לסיפור ובאמת נראה לא רע, כזה סגנון מתאים לקומיקס שמתעסק בהומור אבל מה שאצל אסטריקס עובד ממש טוב כאן לא עובד. יש הרבה פרטים בפנל ולמרות שהתנועות המוגזמות נראות טוב בגלל שהסיפור כל כך גרוע זה לא מצליח להתחבר ונראה ילדותי.

לסיכום, היו ציפיות מהחוברת והן התבדו בגדול. הרבה זמן לא נתקלתי בכזאת חוברת שיצרה לי כזה אנטי. אני מודה שאני לא כל כך אוהב את סקוט קורץ' אבל לפחות מניסיון עבר ידעתי שהוא מצחיק. רק אם החוברת השנייה תהיה ממש טובה אולי יהיה שווה להמשיך בינתיים להתרחק כמו מאש, לא מצחיק בכלל.