Justice League #1
מאת אלון רוזנבלום

מו"ל: DC Comics
פורמט: סדרה רצה
ז'אנר: גיבורי-על
מס' עמודים: 40
כותב: ג'ף ג'ונס
אומנים: ג'ים לי וסקוט וויליאמס
תאריך הוצאה לאור: 31 לאוגוסט, 2011

---

"היה זמן שהעולם לא קרא להם 'גיבורי העל הגדולים שלו'. היה זמן בו העולם לא ידע מה הוא גיבור על".

כך נפתחת החוברת הראשונה של "ליגת הצדק" באתחול המדובר והמתוקשר של חברת DC Comics. כדי לצאת הוגן, אני חייב לציין שאני לא מאוהדי DC וכי 90% מאלפי החוברות שיש לי בבית שייכים לחברת Marvel ובכל זאת, האתחול של DC מעורר עניין ואולי אפילו זיק של תקווה שיהיה מעניין. על פי החוברת הראשונה של ליגת הצדק, לא בטוח שאכן מדובר בשידרוג.

החוברת מתרחשת חמש שנים לפני ההווה, זמן בו גיבורי העל הגדולים ביותר המוכרים ביקום DC לא מודעים לקיומם אחד של השני ולא יודעים בכלל מי עומד מאחורי המסיכה. החוברת נפתחת כאשר משטרת גות'אם רודפת אחרי "באטמן" שמצידו רודף אחרי ייצור חייזרי לא מזוהה. "גרין לנטרן" מופיע ומצטרף למרדף כשהוא מתפלא בכלל לראות שה"באטמן" קיים.

ג'ף ג'ונס, שאחראי על העלילה, משמר את החוברת בגדר המותגים, כל מה שהקורא החדש צריך לדעת כדי להבין את החוברת הוא שיש מישהו שקוראים לו באטמן ויש גיבור שנקרא גרין לנטרן שהכוח שלו מגיע מטבעת ירוקה על ידו. ואמנם, השטחיות בה תארתי את הגיבורים, היא אותה שטחיות המאפיינת את החוברת, שרוב רובה הוא אקשן (לא מאוד מעניין, לא מאוד מחדש ולא מאוד אפי) וחלק קטן ממנה עוסק בדרמה.

הדרמה קשורה לדמותו של ויק סטון, נער שחור,ספורטאי מקובל בחברה שיהפוך בקרוב לסייבורג ויהיה חלק מליגת הצדק. הסיפור שלו, נער מקובל וקפטן נבחרת הפוטבול, אשר אביו, מדען שמתעסק בחקר חייזרים, לא מצליח למצוא את הזמן להגיע ולראות את בנו משחק, הוא אמנם שטחי, בנאלי ומוכר, אך כן מצליח לעבוד ולעורר אהדה כלפי דמותו המיוסרת של ויק. דווקא בשני העמודים הללו, היחידים בחוברת בהם מתעסקים קצת במהותו של אדם, ניתן לראות כי ג'ונס יודע, אם הוא רוצה, להכניס דרמה.

אחד הדברים שפחות עובדים בחוברת היא העובדה שכל הגיבורים, להוציא ויק סטון, הם שחצנים, אינדיבידואליסטים ומתנהגים כמו נערים מתבגרים. באטמן חורק שיניים בגלל שגרין לנטרן מתערב לו בענייני גות'אם בעוד הלנטרן מכריז כי השטח האווירי של גות'אם הוא בתחום אחריותו. השניים, תוך שהם עוקצים אחד את השני, רודפים אחרי ייצור חייזרי לא מוכר (וגם לא מאוד מפחיד, או מקורי, אלא די סתמי) שמטמין קוביה מסתורית ולפני שהוא עושה כמעשה הג'הידים, הוא צועק "אלללה" דארקסיד (מה שאומר שדארקסיד, אחד הנבלים הגדולים ביקום DC ילווה את קשת הסיפור הראשונה כנראה).

מי שמצפה לראות את ליגת הצדק בחוברת, ייצא מאוכזב, היחידים שמככבים הם הגרין לנטרן ובאטמן, קצת ויק ועוד גיבור אחד שמגיע בסופה של החוברת (למען הסר ספויילרים לא אגלה מי).

אז כן, יש קטעים נחמדים בריבים הקטנוניים בין באטמן וגרין לנטרן, בייחוד כאשר גרין לנטרן מופתע לגלות שבאטמן הוא אדם ללא כוחות. "רגע..." הוא אומר בטון מופתע, "יכול להיות שאתה סתם איזה בחור בתחפושת עטלף?! - אתה צוחק עלי?!" ושנייה אחר כך, באטמן, כדי להפגין את יכולותיו, מצליח להסיר את הטבעת מידו של הלנטרן בלי שההוא ירגיש.

שני דברים למדנו מהחוברות, הראשונה, שהטבעת היא, ואני מצטט, "סוג של GPS לאיתור חייזרים", והדבר השני הוא, שכאשר הטבעת מוסרת מידו של הגרין לנטרן, הוא חוזר לדמותו האנושית עם בגדים אנושיים וכו'.

ישנה קצת חוסר התאמה בין הציורים המדליקים של ג'ים לי (באמת מדליקים, הם מחזיקים את החוברת ונותנים לה דינמיקה שלא קיימת בסיפור) לבין הדיאלוגים של ג'ונס. הגרין לנטרן, מנסה להתחכם ולזרוק בדיחות לאוויר, אבל הוא מצוייר רציני מדי. מה גם שהפרסונה הנערית של הגרין לנטרן מתאימה יותר לקייל ריינר ולא להאל ג'ורדון שהוא הלנטרן הנוכחי.

מצער לגלות שהדרמה לא קיימת, האקשן לא מרהיב וגם העלילה הבדיונית לא טומנת בחובה איזה רעיון מגניב, מקורי או מסקרן.

בסיכומו של דבר, Justice League #1 היא כמו כל חוברת ראשונה, נותנת בסיס כלשהו לסיפור שאתה לא ממש במתח לקראת ההמשך שלו. קראתם, קראתם, לא קראתם, לא קרה כלום.

7/10 בסולם רוזנבלום!