John Constantine: Hellblazer - City of Demons #1-5
מאת דני אחירון

מו"ל: DC Comics - Vertigo
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: אימה, מסתורין, אקשן, מבוגרים
מס' גליונות: 5
כותב: סי ספנסר
אומן: שון מרפי
תאריך הוצאה לאור: אוקטובר 2010 - דצמבר 2010

---

בראשית ברא אלן מור את ג'ון קונסטנטין, ונפח בו הרבה עשן סיגריות, והרג לו הרבה חברים, ולא השאיר לו הרבה מזל. מאז עברו מים רבים בתמזה (אי אפשר להתעלם מלונדון), ואם יום ההולדת ה-40 שלו היה לפני 17 שנה, אתם יכולים לחשב בן כמה הוא. ולמרות זאת, חוץ מנסיונות מרים, הבנאדם לא מתבגר כל כך, וטוב שכך. הסדרה הנ"ל כן נוגעת בגיל של ג'ון ובעובדה שהוא לא בן 20 יותר. כמו כל סיפור קונסטנטין טוב, זה מתחיל בפאב באיזה רובע כלשהו בלונדון, לאחר שהוא יוצא מפאב, מציל את עצמו בערמומיות משוד סכינים ונדרס על ידי מכונית, קונסטנטין מוצא את עצמו במעין בית חולים. לאחר מכן מסתבר לנו שרופאים חכמולוגים חשבו שזה יהיה רעיון טוב לגנוב לו קצת מדם השדים שלו (אותו הזריק לו מדמו השד נרגל, האויב המיתולוגי בעברו הרחוק של הדמות) ולהזרים אותו אל תוך פציינטים תמימים בבית החולים. בהמשך אנחנו רואים כיצד קונסטנטין מנסה להתמודד עם המזימה, לבצע את זממו עם האחות היפהפיה ששמרה עליו ושוב "להיות אבא".

הכותב סי ספנסר דווקא זכור לי לרעה מסדרות שלא הפילו אותי, אבל הפעם הוא יוצר סדרה שהיא גם נגישה וגם מכבדת את הדמות והמורשת שלה. כל משפט שיוצא מרגיש הלבלייזר בכל רמ"ח איבריו, השתלשלות האירועים, וההתחכמויות הקונסטנטיניות הם חגיגה לכל אוהב הלבלייזר וקומיקס איכותי באשר הוא. הסוף קצת היה פתאומי והוריד מבניית העלילה המוצלחת, אבל רוב הזמן נהנתי מאוד מהקריאה והרגשתי שאני קורא סיפור שנכתב על ידי קורא של הסדרה ולא "מישהו מבחוץ". שון מרפי (שקצת התבלבל לי בראש עם שון פיליפס, צייר מדהים אחר שצייר הלבלייזר) ממשיך במסורת הציורים הקרטוּניים של ציירים כגון ג'וק, מרסלו פרוסין וג'וזפה קמונקולי שכבר עבדו על הסדרה, ומצייר את הסדרה בסצנות מאוירות בקלילות, עם שימוש נרחב ומוצלח בהצללות נרחבות ואווירה מאוד קומיקסית, שמתאימה ומרעננת בניגוד לציירים יותר כבדים כגון לאונרדו מנקו, דייב לויד ודייב מק'קין שגם כן עבדו על הסדרה ונתנו לה טון יותר דרמטי ורציני.

אם אתם לא יודעים מה זה הלבלייזר או מי זה קונסטנטין אל חשש; הקומיקס מאוד ידידותי לקוראים חדשים, וגם לותיקים מצופה קריאה מהנה לאחת מהמיני-סדרות היותר מוצלחות שזכה להם ג'ון ידידנו.

9/10 בסולם אחירון!