Fantastic Four #527


כותב: מייקל סטראזינסקי
צייר: מייק איגלשם







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10






אפשר להתלונן ולגלגל עניים ולהגיד הנה פתאום כולם רוצים לדעת מי אלה הם ארבעת המופלאים פתאום במרוול מחליטים שצריך לתת לסדרה הזאת כותב ידוע וצייר שרק עכשיו חתם בלעדיות במרוול ושבדרך אגב הוא אחד הציירים המוכשרים שיש היום. אז נכון שאפשר להתלונן אבל בשביל מה? הרי בסופו של דבר מי שמרוויח מזה זה אנחנו קהל הקוראים שמקבל צוות מוכשר שעובד על אחת מהסדרות הגדולות ביותר שיש למרוול להציעה....

לפני הכל אני רוצה לומר שהצוות הקודם שעבד על הסדרה, מייק ווייד ורינגו, היה מדהים ורק כותב וצייר בקנה מידה של סטראזינסקי ומק'קון יכולים למלא את מקומם בכבוד. כל מי שלא קרא עד היום את הסדרה אין לו ממה לפחד, אומנם עדיף שיהיה ידע מוקדם אבל אין מה לדאוג, הכל מוסבר ומפורט כך שנכנסים לסיפור ללא בעיה. ארבעת המופלאים נמצאים כרגע במצב די עדין בגלל משהו שהם עשו (לא צריך ממש להיכנס לזה) ולכן הסטטוס שלהם ביקום מרוול השתנה. אנחנו מתחילים את החוברת בעוד ניסוי של האדם החכם ביותר ביקום מרוול, ריד ריצ'ראדס, ובכמה דפים הקורא מקבל הסבר מתומצת על מי הוא ריד ומה גורם לו לפעול. בהמשך מוצגים לנו כל בני המשפחה, כל אחד בדרכו שלו, ולומדים להכיר את הדמויות בצורה טובה מספיק כדי לגרום לסיפור לזוז קדימה ללא שום בעיה. את סיפור המסגרת הגדול אנחנו מקבלים רק בסוף בצורה של עבודה ממשלתית המוצעת לריד ומעמידה אותו במצב, איך לומר, לא נעים במיוחד. את הסיפור המשני שכולל את אחת הדמויות הגדולות ביותר שיש, הלא הוא בן גרים הThing , מערב מכונת צילום ואת ביל גייטס. שני הסיפורים מושפעים ישירות ממה שקרה בשנה האחרונה למשפחה והקורא רואה את מצד אחד את הצד המשעשע ומצד שני את הצד הרציני יותר. צריך לזכור שזאת חוברת ראשונה מתוך סיפור גדול יותר ושהחוברת באה רק כדי לגרות את התאבון ועומדת בזה בכבוד.

ארבעת המופלאים היא אחת הסדרות הוותיקות ביותר שיש למרוול, עם דמויות גדולות מהחיים ומוכרות בערך לכל מי שקורא קומיקס. בשנתיים האחרונות עברו על המשפחה תקופות לא קלות כשהשיא היה בחוברת מספר 500 המדהימה, חלק מרכזי בהרצה שריד מחליט החלטה שנויה במחלוקת שקשורה לעולם של מר דום היקר. אחת הסיבות להצלחת הדמויות ולעצם העובדה שהן שרדו את כל התקופה הקשה הזאת היא המשפחה. המשפחה הינה לב ליבה של הסדרה כי כל אחד יכול להזדהות עם ההרגשה שמשפחה קודמת לכל ומשפחה היא אחד הדברים החשובים ביותר שיש לאדם. כמובן לא מזיק שהמשפחה הזאת כוללת את האדם החכם ביותר ביקום מרוול, את אישתו שהיא דמות חזקה בפני עצמה, אחיה הלפיד האנושי שכשמו כן הוא, וכמובן את היהודי היקר ואחת הדמויות החזקות והטובות ביותר שיש למרוול בן גרים.

סטראזינסקי עלה על רעיון לא רע בשביל סיפור המסגרת, מסוג הרעיונות שברגע שקוראים אותם אומרים איך לא חשבו על זה קודם? ברגע שסיפור המסגרת חזק הכל פחות או יותר נופל למקום וזורם קדימה ללא בעיה. למרות שהרעיון מוצג רק בסוף הכותב מצליח להחזיק את הקורא עד הסוף מבלי שאפילו שמים לב. החוברת לא מלאה בקרבות מפוצצים ובגדול לא קורה בה יותר מדי ולמרות זאת אי אפשר להניח אותה מהיד כי רוצים לדעת מה עומד לקרות. המצבים שסטראזינסקי מציג כאן, בין אם הם מרגשים, עצובים או מצחיקים, מרכיבים סיפור טוב ומהנה. הוא מצליח לגרום לקוראים להאמין שככה צריכה להראות חוברת של ארבעת המופלאים. הוא מציג כמעט את כל הצדדים של החיים שלהם (מינוס קרבות גדולים אבל אני בטוח שזה בדרך) והוא עושה את זה עם דיאלוגים שכתובים היטב וקצב סביר שמכניס אתכם לסיפור ללא בעיה. כפי שצוין, על המשפחה עברו לא מעט אירועים ויש לו מטען לא קטן להעביר לקורא אבל הוא עומד בזה בכבוד ומצליח לא להכביד על הקוראים.

מק'קון מבחנתי הוא הפתעה נעימה, אחד הציירים המוכשרים שהאומנות שהוא הציג ב Teen Titans של החברה המתחרה עשה לי רק טוב. אני מצטער לומר שכאן הוא לא עושה את העבודה הטובה שלה אנחנו רגילים, הוא מצייר יותר מחוספס ופחות נקי אבל למרות זאת הציור שלו עדיין יפה וברמה גבוהה. מק'קון יודע לצייר פנים ורגשות ובחוברת הזאת זה עובד לטובתו כי הסיפור דורש את זה והוא עושה עבודה טובה. אני בעיקר אהבתי את הדרך בה הוא צייר את בן גרים וכל פעם שרואים אותו אי אפשר שלא לחייך. אין לי סבלנות לחכות ולראות את קטעי האקשן של הסדרה כי מק'קון יודע לצייר אקשן ולעשות את זה בגדול כך שיש לנו למה לצפות . מרוול בחרו בצייר שלדעתי משלים את הכותב בצורה מעולה ושבהמשך הציור שלו יהיה חלק דומיננטי מאוד בסדרה.

לסיכום, בחוברת הזאת יש הכל: סיפור מסגרת טוב, דמויות גדולות, צייר וכותב מהשורה הראשונה ובעיקר הבטחה לעתיד. כל מי שלא קרא עד היום את הסדרה אני ממליץ לפחות לתת ניסיון לחוברת הזאת כי היא בדיוק מה שחוברת קומיקס צריכה להיות: קריאה טובה.