Exterminators #3


כותב: סיימון אוליבר
צייר: טוני מור







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10





ג'וקים זה דבר מגעיל, הם חומים וקטנים ונמצאים בכל מקום. לא רק שהם תמיד נמצאים במקום שלא רוצים אותם אלא שגם אחרי התקפה אטומית הם ישרדו ואנחנו לא. סדרת ורטיגו חדשה שהשם שלה בעברית נשמע הרבה יותר מלהיב: "המשמידים", מתעסקת בחבורה של אנשים שכל החיים שלהם סובבים סביב ההרג של אותם מזיקים ועוד כל מיני דברים נחמדים שלא הייתם רוצים בבית.

הגיבור של הסדרה הזאת הוא בחור בשם הנרי שהאבא החורג שלו הוא הבעלים של חברת הדברה. הנרי, שלא מזמן יצא מהכלא, עובד שם, פוגש טיפוסים מוזרים ונתקל במצבים עוד יותר מוזרים. הסדרה הזאת היא עדיין בתחום הלא ברור ואני ארחיב בהמשך אבל היא אחת המעניינות ביותר שיוצאת היום מליין ורטיגו. החוברת השלישית מעלה את סף המוזר (הערת דני: והכואב לצפייה) בעוד כמה רמות שהנרי מגיע להדברה בבית משוגעים יחד עם השותף החדש שלו ועדיף שלא תדעו מה קרה עם השותף הישן שלו. קו העלילה הראשי הוא לא ברור במיוחד וההרגשה שהסיפור רק הולך ונבנה והחלק הרע עוד נמצא לפנינו משחקת תפקיד ראשי בקריאה. הטיפוסים הצבעוניים, מהדוקטור המוזר שמזווג ג'וקים עד השותף של הנרי שהוא מין בודהיסט מעוות, והחברה שלו ששוכבת עם הבוס (חכו ותראו) הם אלה שעושים את הסדרה אבל מצד שני הופכים אותה ללא ברורה לגמרי. ואסור לשכוח שבין הגיבורים הראשיים של הסדרה יש חומר נגד ג'וקים שנקרא דראקסס והחברה שמייצרת אותו. אנחנו לא בדיוק יודעים איך החומר עובד ומה בדיוק ההשפעה שלו דבר שרק הולך ומתחזק בחוברת הזאת. בקריאה ראשונה הסדרה נראית חביבה אבל כל זה משתנה בסיום החוברת השלישית שמעלה את כל העניין שלב כאשר קווי עלילה חדשים נחשפים, יש סוף מפתיע וכמובן עוד סוד שנחשף. הקורא מקבל מידע אבל עדיין מוסתרים ממנו המון דברים כמו למה הנרי היה בכלא? מה זה בדיוק דראקסס? מה הם החיים הסודיים של המזיקים? בקיצור החיים המזיקים וכל השאר.

הכותב, סיימון אוליבר, הוא שם לא מוכר אבל רוב הסיכויים שאחרי הסדרה הזאת הוא רק הולך לעלות ולהיכנס לתודעה. הדמויות שלו הן אלה שעושות את הסדרה, הדיאלוגים המצמררים שהוא שותל גורמים לקורא רק לרצות עוד. אוליבר לוקח את הזמן שלו ובונה את הסיפור לאט לאט אבל עושה עבודה טובה בזה כשהוא לא מגלה הרבה אבל עדיין מצליח לשמור על עניין. כל אדם שיגרום לכם לקרוא סדרה על ג'וקים צריך להיות גאון, וכל אדם שבסך הכל מספר את הסיפור של האנשים שמתעסקים בזה והופך את זה למין אגדה אורבנית מפחידה צריך לדעת טוב מאוד מה הוא עושה כדי שזה יצליח לו. הסביבה העירונית שבה מסופר הסיפור היא חלק חשוב מאוד ואוליבר מכניס כל פעם פיסות מידע שלכאורה לא נראות מעניינות אבל גורמות לקורא להתעניין יותר ולנחש האם זה באמת קיים במציאות. בכלל הסביבה העירונית של לוס אנג'לס מהווה רקע מושלם לסיפור ורוב הסיכויים שזה לא היה עובד בצורה כל כך טובה בעיר אחרת ולו בגלל האזורים השונים והמשונים שקיימים בשם. וזה מבלי להזכיר את כל הטיפוסים שמאכלסים את העיר ושפוגשים במשך הסדרה.

הצייר, טוני מור, הוא בחירה מצוינת לסדרה הזו. מור שהיה אחד היוצרים והצייר הראשון של עוד סדרה מעולה "Walking Dead" עושה גם כאן עבודה מעולה. הסגנון המעט מחוספס שלו עובד כאן בצורה מושלמת,העיר נראית מעולה, כל בניין ובניין או מרתף חשוך נראה טוב ועובד נהדר ומשלים את חווית הסיפור. מור גם מצליח כשזה מגיע לציור המזיקים וכמובן בעיקר זה נוגע לג'וקים. הוא מצליח להעביר את תחושת הגועל והפחד (אצל חלקנו) מעל דפי החוברת. עיצוב הדמויות שלו מתאפיין בלסת המרובעת והנשים שלצערי די דומות אחת לשנייה הם הדברים היחידים שנראים בסדר וקצת מפריעים לרצף הקריאה. בסך הכל מור עושה עבודה טובה מאוד ומשלים את הסיפור יפה. חובה להזכיר את העטיפות המדהימות של פיליפ בונד שמשלים את החבילה והופך אותה למצוינת.

לסיכום, יש כאן סדרה יחסית חדשה מהליין של ורטיגו ששווה לתפוס לפני שהמחירים שלה יעלו. הסיפור אומנם עדיין לא כל כך ברור אבל זה לא פוגם בה בכלל, הסדרה מעניינת, יש בה המון דברים שעובדים בצורה טובה, יש לה דמויות מצוינות וכותב וצייר שרק משתפרים. ולמרות שזה לא כל כך קשור אבל כל סדרה חדשה שיצאה מורטיגו בשנים האחרונות הפכה מיד ללהיט וזה רק מראה עד כמה הליין הזה משובח.