EX MACHINA #18


כותב: בריאן קיי וון
צייר: טוני האריס







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 10/10





קשה מאוד למצוא סדרת קומיקס שפועלת בכמה מישורים ושהיא לא חד ממדית, סדרה שתביא לקוראים סיפור מעניין, אקשן ובעיקר חומר למחשבה, מסוג הסדרות שנשארות איתכם גם אחרי שסיימתם לקרוא. אקס-מכינה היא סדרה מהסוג הזה, מאוד פוליטית, חכמה ומלאה אקשן, שילוב שמאוד קשה לגרום לו לעבוד ורק סדרות בודדות הצליחו לעשות זאת.

השם של גיבור הסדרה הוא מיצ'ל הנדרד והוא ראש עיריית ניו-יורק. מיצ'ל בעברו היה גיבור על בשם "המכונה הגדולה" ובאיזשהו שלב הגיע למסקנה שהוא יכול לעזור ליותר אנשים אם יכהן בתפקיד פוליטי. הסדרה עוסקת במיצ'ל ועוזריו הפולטים כאשר הם מנהלים את העיר הגדולה והמסובכת ביותר ביקום, ניו-יורק. ימיו של מיצ'ל כראש עיר לא קלים בכלל ותקופת הכהונה שלו הייתה מלאה בשערוריות פוליטיות, רציחות שונות ומשונות ומה לא. בחוברת הקודמת הותקפה העיר ניו-יורק מתקפה כימית ובחוברת הנוכחית אנו רואים כיצד העיר מתמודדת עם הנפולת. אחד הדברים שהופכים את הסדרה לכל כך מעניינת זה העבר של ראש העיר שלה, לא כמו ראש עיר רגיל למיצ'ל, חוץ מאויבים פוליטיים, יש גם אויבים מעברו כגיבור על ולכן הכל יותר מסובך ומעניין. בחוברת הזאת אנחנו עדים לפלאש-בקים של ראש העיר שמנסה לברר איזה אויב מהעבר יכול לנסות ולפגוע בו בכזאת צורה שהוא יתקיף עיר שלמה. הקוראים מקבל פה משהו שאין בסדרות אחרות, משהו שנשמע כבד יחסית שזה אומר פוליטיקה והתנהלות מדינית, אבל הדרך שבה הכל מוצג עשוי בצורה כל כך טובה וזורמת שגורמת לכם להמשיך לקרוא. צריך לזכור שמדובר פה בניו-יורק שלאחר האחד עשרה לספטמבר לכן התגובה של האנשים היא קיצונית יותר ובהחלט מתאימה להלך הרוח שקיים בעולם שלנו. הסוף של החוברת מראה רק עד כמה העניינים עומדים להסתבך ושימים לא קלים עומדים לעבור על הגיבור שלנו.

הכותב, בריאן קיי וון, נחשב להצלחה עולמית, כמעט כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב והצלחה מיידית. לוון יש שתי סדרות מצליחות האחת היא: Y The Last Man והשנייה היא אקס-מכינה. וון, שבעברו היה מתנדב במשטרת ניו-יורק, מכיר את העיר על כל צדדיה וגם מודע לפוליטיקה שלה ומה בדיוק גורם לה לעבוד. הכתיבה שלו מאוד קולחת ומהירה כשהוא כל הזמן עם הרגל על דוושת הגז ודוחף את הסיפור מהר קדימה. הדיאלוגים הם מהמעולים שיש כיום והדמויות נראות ונשמעות כמו הדבר האמיתי. וון מעביר לקוראים המון מידע פוליטי ואנחנו לומדים על ההיסטוריה הפוליטית של העיר ניו-יורק ובכלל כיצד מתנהלת ממשלה. גם כשזה מגיע לעברו של ראש העיר כגיבור על וון לא מפספס וכל פעם שהדמות מופיעה זה מאוד מעניין ועשוי ברמה גבוהה. הוא מצליח להשאיר את הקוראים במתח וגם אחרי שנתיים שהסדרה הזאת רצה עדיין לא יודעים הכל על עברו של מיצ'ל. דמויות המשנה מרתקות לא פחות, עוזרות לסיפור ומחזקות אותו יותר ובכך וון מצליח להפוך את הסדרה לטובה הרבה יותר.

האומן של הסדרה הוא טוני האריס הוותיק וזה תמיד תענוג לראות אותו עובד. האריס בעל הסגנון הריאליסטי משהו והקווים החדים עושה כאן כרגיל עבודה נהדרת. השימוש שלו ברקעים אמיתיים אך ורק תורמים לסדרה והופכים אותה לאמינה יותר. הוא מצליח להשלים את הסיפור בצורה מושקעת ומושלמת וברמה כזאת שאי אפשר לתאר את הסדרה בלי הציורים שלו. בין אם זה קיטעי אקשן או דיאלוגים (ובסדרה הזאת יש המון) האריס עושה את הכל מעניין, הרגש מצליח לעבור לקוראים והדמויות נראות נהדר. חובה גם לציין את השימוש בצבע שנעשה בסדרה הזאת בצורה מיוחדת ותורם כל כך הרבה לסיפור ולהרגשת הקורא.

לסיכום, יש לנו כאן מה שנקרא סדרה מושלמת: דמות ראשית מאוד מעניינת, רעיון ענק שעומד מאחוריה ודוחף את הסדרה, כותב מצוין שרואים שהוא מבין על מה הוא כותב ואומן סופר סטאר. והבונוס הגדול פה הוא שבמהלך הסיפור לומדים דברים על העולם שבו אנחנו חיים.