THE EMISSARY #1


כותב: ג'יי ראנד
צייר: חואן פריירה







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 4/10





חברת אימאג' בדרך כלל לוקחת סיכונים עם סדרות חדשות ולא מפחדת להתנסות. לפעמים זה מצליח להם ולפעמים יוצא משהו שמגדיר מחדש את המילה אסון. לא קל להוציא סדרה חדשה בעולם שכמעט הכל כבר נעשה בו ולהצליח עם סיפור חדש שאף אחד לא מכיר הוא משימה כמעט בלתי אפשרית.

הסיפור מתרחש בעולם שלנו וזהו עולם בלי גיבורי על כאשר הנוכחות של 11 בספטמבר מורגשת בכל דף ודף. החוברת הראשונה עושה את עבודת הצגת הדמויות: יש לנו כמה גיבורים, עיתונאי חוקר, קצינה בצבא ומה שנראה כשני בלשים במשטרת ניו-יורק. האירוע המרכזי בחוברת הוא הגעתה של דמות מסתורית שמרחפת לה באוויר באמצע ניו-יורק וקוראת לעצמה "השליח". החוברת אינה מספקת תשובות לשאלות כמו: מי הוא אותו אדם? מה בדיוק הוא רוצה? ומה הם הכוחות שלו? מה שהיא כן מראה זה את תגובת האנשים הרגילים למראה כזה. הצבא כרגיל מזניק מטוסים, הציבור הרחב נכנס לפאניקה מוחלטת וגם יש כל מיני דמויות מסתוריות שמגיבות להגעת ה"שליח". המעט שניתן להבין מהנאום של אותו "שליח" זה שהוא הגיע, או יותר נכון נשלח, כדי לקדם את האנושות ולעזור לה.

הבעיה בחוברת הזאת היא מאוד פשוטה, זה לא מספיק מעניין. הצגת הדמויות לוקחת יותר מדי זמן ולדמות הראשית שעל שמה קרויה הסדרה אין מספיק זמן מסך. האפקט של הגעת ה"שליח" לא מספיק חזק, לא מפורט וגם לא נראה מעניין מספיק. השאלה היא מה היה קורה אם הנאום של אותו שליח היה נכתב על חצי חוברת, מה אז הינו אומרים, אבל עדיין מבחנתי לא נתנו לו מספיק זמן. תגובות האנשים והדמויות השונות צפויות מראש כאשר אף אחת מהן לא מקבלת יותר יחס מהשנייה כך שהקוראים צריכים להחליט לבד מי פה חשוב יותר.

הכותב, ג'יי ראנד, עלה כאן על רעיון לא רע בכלל, אומנם הרעיון הזה כבר נעשה כמה וכמה פעמים אך לא בזמן האחרון ולא בעולם שאחרי 11 לספטמבר. חוברת ראשונה היא תמיד בעייתית, צריך לדחוס את הרעיון המרכזי, לעורר עניין ולקחת את הזמן כדי להציג את הדמויות. החוברת הזאת מצליחה לעשות את כל זה אך נכשלת בגדול כשזה מגיע לעניין, היא לא מספיק מעניינת. הדמויות שמרכיבות את הסיפור מוכרות ולא מחדשות שום דבר והסוף נראה ידוע מראש. ראנד לא נותן לדמות הראשית שלו זמן וחשיפה טובה וגם עדיף אם ההסבר על הגעתו היה מפורט הרבה יותר.

הצייר חואן פריירה, עושה עבודה בינונית ומספק ציורים שטוחים, לא מפורטים, רקעים לא ממש מושקעים ודמויות שנראות בסדר אבל לא יותר מזה. רואים שחואן השקיע בעבודה אבל זה לא מספיק כדי להעביר את הסיפור. הפרצופים של הדמויות והרגשות שלהן עשויים טוב אבל משום מה זה לא ממש מצליח לעבור לקוראים. הקטע שאמור להיות החזק ביותר בחוברת, רגע ההתגלות של ה"שליח", לא נראה טוב, יותר מדי אור לבן ופחות מדי תגובות של אנשים וזה מסכם מבחנתי את האומנות של הסדרה.

לסיכום, סדרה כזאת לוקחת סיכון מכיוון שכבר נעשו המון סיפורים מהסוג הזה. הדמות הראשית שאמורה לדחוף את כל הסדרה קדימה לא מקבלת חשיפה מספקת והדמויות המשניות נראות שטוחות. רק אם החוברת השנייה תהיה גאונית ולא פחות מזה אז אולי אפשר יהיה להסתכל שוב על הסיפור.