X-MEN APOCALYPSE DRACULA #1-#4


כותב: פרנק טיירי
צייר: קלייטון הנרי







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 6/10





בעיני קוראים רבים אחרי מגנטו נחשב אפוקליפס לאויב מספר אחד של חבורת האקס מן. המיני סדרה שלפנינו עוסקת בעבר של הדמות ולמרבה ההפתעה אין שם אפילו אקס-מן אחד לרפואה אבל יש אויב חזק וידוע לא פחות בשם דרקולה.

המיני סדרה מתחילה בעבר הרחוק ובפגישה הראשונה בין דרקולה לאפוקליפס. מסתבר שהיריבות בין שתי הדמויות החלה בשדה הקרב כשדרקולה היה מצביע צמא דם. לא מסופר יותר מדי על המפגש הזה והסיפור קופץ קדימה ללונדון של המאה התשעה עשרה. רציחות משונות החלו לפקוד את הרבעים השונים של לונדון ומה שיותר מדאיג הם סימנים מוזרים של נשיכה. בנוסף, החוקרים מגלים שכל הנרצחים קשורים אחד לשני ולכולם ישנו קעקוע שכנראה משייך אותם לכת כלשהי. ככל שהסיפור מתקדם הקוראים מגלים את הקשר בין הנרצחים ונכונות עוד הרבה הפתעות בקשר לזהות הכת ומנהיגה. ארבעת החוברות הן בעצם קרב אחד גדול בין אפוקליפס לדרקולה ואנו מגלים המון פרטים בקשר לכל דמות ומה מניע אותה. אחת ההפתעות הנעימות בסדרה היא דמותו של דוקטור ניקולאס ואן הלסניג המוכר מסיפורי דרקולה שמצטרף גם הוא לקרב.

למרות שאין אף הופעה של חברי האקס-מן קיימות בסדרה המון "קריצות" בקשר לעתיד החבורה וחלק מהאקס-מן הם צאצאים ישירים של חלק מהדמויות שמופיעות כאן. חוץ מהקרב בין שתי הדמויות המרכזיות קיימות גם עלילות משנה שיוצרות מתח ועניין בסדרה ועוסקות ביריבות בין אחים, יחסי כוחות בין דמויות מסוימות והסיפור של העוזר של אפוקליפס. גם אם לא מכירים את הדמויות אפשר להתחבר בלי בעיה לסיפור ואפילו ללמוד ממנו קצת על העולם של האקס-מן. מי שאוהב ערפדים יכול להיות שגם ייהנה ובעיקר מהדמות של דרקולה שנראית פה לא רע בכלל. עצם העובדה שהסיפור קורה בלונדון הישנה תורם לאווירה הכללית ובעיקר נותן הזדמנות להשתמש בדמויות ססגוניות של אותה תקופה.

הכותב, פרנק טיירי, מצליח לספר סיפור חביב ולא יותר מזה. לא נראה כאילו הוא התאמץ יותר מדי ובסך הכול לא ניסה להפתיע או לחדש. העלילה עצמה זזה לא רע, אמנם היא די צפויה אך שתי הדמויות עוזרות לקדם אותה יפה. טיירי הצליח פה ושם לשתול רמיזות בקשר לעתיד וזה מוסיף עניין לסדרה. הוא בעיקר מצליח ללכוד את המהות של אפוקליפס כאשר הסיפור נשען ברובו עליו ואיכשהו הדמות מצליחה לסחוב איתה את הסיפור. השימוש בואן הלסניג נעשה בצורה טובה והקרבות עצמם נחמדים. הדיאלוגים לא רעים ומספקים לא מעט מידע ובעיקר מדמות המספר של אוזימודיס שמלווה את הקוראים מההתחלה.

הצייר, קלייטון הנרי, מציג סגנון חלק ונקי שלפעמים פוגע בסיפור בגלל שהוא לא מספיק מלוכלך. בחוברת ישנם הרבה קטעי אקשן אבל בגלל הסגנון הזה הם נראים נחמד ולא יותר מזה. כשזה מגיע לכוחות של אפוקליפס הנרי עושה עבודה נהדרת וחבל שלא רואים את זה בריצה שיש כרגע בסדרה הרגילה של האקס-מן. הרקעים נראים לא רע בכלל ולמרות שלא הכל מפורט ומסוגנן הם מתאימים לסיפור ומשלימים אותו בצורה סבירה. צייר העטיפות של הסדרה, ג'אה לי, עושה עבודה מדהימה בכל עטיפה ועטיפה וגורם לכם לחשוב איך הסיפור היה נראה אם הוא זה שהיה מצייר בפנים.

לסיכום, יש לנו כאן סיפור חביב, לא יותר מדי חשוב, ששופך אור על הדמות של אפוקליפס. הסיפור עצמו לא ארוך ומתאים כמעט לכל אחד. עדיף לבוא בלי ציפיות ולקבל אקשן חביב עם סיפור נחמד.