Dark Entries
מאת דני אחירון

מו"ל: Vertigo Crime
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: פשע
מס' עמודים: 216
כותב: איאן רנקין
אומן: ורת'ר דל'אדרה
תאריך הוצאה לאור: 19 לאוגוסט, 2009

---

דברים טובים באים כשלא מצפים להם; אחחח כמה שזה נכון. אני קורא שרוף של Hellblazer כבר כ-3 שנים, ופה ושם נשמעו הבטחות מכל מיני כיוונים; כותבים חדשים בסדרה שלא הפילו, אוגדנים חדשים, מיני-סדרות שחלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות, ואפילו נובלה גרפית שנכתבה ע"י ג'יימי דליינו שמתארת את עלילותיו של קונסטנטין במזרח התיכון שעוד לא ראתה אור יום רק הרבה דיבורים, ופתאום לפני חודשיים הגיחה הצצה מתוך נובלה גרפית חדשה (שאפילו לא כלולה תחת שם הסדרה או מכילה את שם הסדרה) בליין נובלות הפשע החדש של ורטיגו, המכילה סיפור חדש אודות האנטי-גיבור האהוב על כולנו, ג'ון קונסטנטין.

מי שלא מכיר את קונסטנטין אני לא אלאה אותו בהסברים, כי צריך לכתוב 2-3 מאמרים רק על ההיסטוריה של הדמות. אציין בקצרה שהוא יציר כפיו של הכותב אלן מור, הופיע לראשונה בסדרה Swamp Thing, ואח"כ גם ב-Sandman של ניל גיימן ולבסוף בסדרה הרצה שלו שהחלה ב-1988 ונמשכת עד לעצם היום הזה. ג'ון קונסטנטין הוא בלש בריטי, רווק, איפשהו בין גיל 40 ל-50, שדומה דמיון חשוד לזמר סטינג, ומתעסק באל טבעי וכל מה שמעבר לו. הקסם של ג'ון קונסטנטין ומה שמהנה בו ומחבר אותו לקוראים בתור דמות הוא היותו בן אדם; אין לו כוחות על, הוא רחוק מלהיות מושלם, הוא מניאק, חצי ממי שהוא רוצה לעזור לו מסתבך יותר. למרות זאת כל כוונותיו טהורות, הוא לא בחור רע אבל עקב היותו גיבור (ולעתים קרובות אנטי-גיבור) טראגי רוב מעשיו הטובים חוזרים לו לפרצוף כמו בומרנג ועולים לו, ולסובבים אותו.

ואחרי ההכרות הקצרה למי שלא הכיר נספר על הסיפור הנ"ל; הסיפור מציג את קונסטנטין כמשתתף בריאליטי TV, מין הרצה של האח הגדול בטלויזיה הבריטית, אליה הוא מצטרף אחרי שרשרת של אירועים מוזרים הקורים בתוכנית כאשר המפיקים מבקשים ממנו להיכנס ולפתור את בעיותיהם. הסיפור כתוב בצורה מעולה, מעולם לא שמעתי על הכותב אבל הוא כותב את ג'ון קונסטנטין כאילו היה הוא עצמו ומציב אותו באחד מעלילות ההלבלייזר המוצלחות עד כה. הכותב מצליח להדגיש את הניגודיות של ג'ון והיותו ציניקן אדיש, קר ואינטרסנטי לצד רצון עז מצידו לעזור ולפתור את הקונפליקט בו הוא נתקל וכמו בכל סיפור מוצלח של הדמות, להוציא אותו מהבעיה בעור שיניו. בנוסף לזה גדולה נוספת של הסיפור היא בפשטות שלו; אין צורך לקרוא שום סיפור קודם של הדמות בשביל להבין מה הולך, בניגוד לסיפורים רבים בסדרה הרצה שלו (ששם אתה אמור לזכור שם של דמות מלפני 100 חוברות שנתנה לג'ון מסטיק על מנת להבין סיפורים שלמים) הפשטות מובילה פה ותורמת עוד יותר לחווית הקריאה המוצלחת. הפשטות לא באה על חשבון העומק של כל אחת מהדמויות בסיפור שכל אחת מהן מרתקת בפני עצמה; אם זה ג'ון, או המפיק, או משתתפי התוכנית שלא יודעים איך לעכל את ג'ון (ועוד דמויות נוספות שלא אספר עליהן על מנת לא לקלקל לכם את ההנאה). הצייר ורת'ר דל'אדרה אומנם מצייר את כל הסיפור בשחור לבן, אך האיורים המעט מחופפים שלו עושים את העבודה נאמנה, ומובילים את הסיפור של איאן רנקין בכל שלב בצורה מובנת וברוח הסיפור, עבודת הדיו שנעשתה עדינה ומבליטה פרטים בלבד, אך לא משתלטת על הציורים בצורה מעיקה.

לסיכום, אגיד לכם שאני אישית נהנתי מהסיפור הזה כמו שלא נהנתי מקונסטנטין מזמן, שהפתעות כאלה זה תמיד נחמד, ושאם אי פעם רציתם לקרוא הלבלייזר ופחדתם, זאת ההזדמנות. ולמי שקורא הלבלייזר ולא קרא, שיתבייש.