Daredevil #82


כותב: אד ברובייקר
צייר: מייקל לארק







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 10/10





זהו, עם חוברת 81 נגמרת לה תקופת בנדיס ועכשיו אנחנו עומדים מול תקופה חדשה ומי יודע בדיוק מה צופן לו העתיד, אבל לפי הקריאה הראשונית אני יכול להגיד בביטחון מלא שהעתיד נראה ורוד.

אני אהבתי את מה שבנדיס עשה עם הסדרה הזאת ואני יכול שעות להגיד לכם עד כמה היא הייתה טובה ושזאת הייתה קלאסיקה בהתהוות אבל בשביל זה יש את הטור של דני שסיכם את ריצתו של בנדיס. השמועות אומרות שבנדיס סיים את הריצה שלו במקום בו הוא סיים בעקבות בקשה של ברובייקר. אומרים שלברובייקר היה סיפור טוב לספר שם דרדוויל נמצא בכלא והסיום של בנדיס מותאם לעניין הזה.

לכל מי שלא קרא את הסדרה בשנים האחרונות לא נהרוס לכם אבל אני חייב לציין שבסוף כל הבאלגן מאט מארדוק מוצא את עצמו בכלא ושם אנחנו פוגשים אותו בתחילת החוברת הזאת. הקלות שבה הקורא נכנס לאווירה והקלות שבה מתחברים לסיפור היא מדהימה באמת אפילו אם לא קראתם את החוברות לפני. אני בטוח שהמון אנשים חששו שהחוברת הזאת לא תהייה טובה, ואני שמח לומר שלא הייתי בין אותם אנשים, אבל אני בטוח שלא היה אחד שחשב שהחוברת רעה אחרי שהוא קרא אותה. אם יושבים רגע וחושבים על כך שרוב הסיפור מתרחש במקום אחד אז ההישג הוא גדול פי כמה. מאט מארדוק יושב בכלא יחד עם כל האנשים שהוא עזר להכניס לשם והוא נמצא בבעיה, כל אחד רוצה לדעת אם הוא באמת דרדוויל ומנסה לעשות הכול כדי להוכיח זאת. בינתיים מנסה פוגי נלסון, השותף של מאט, לעשות לו את החיים בכלא כמה שפחות מסוכנים ומסתבר שזה ממש לא קל מאחר וישנם כוחות שמנסים להרוס למאט את החיים. בנוסף לכל יש עוד בעיה קטנה שקשורה לדרדוויל שאני אשאיר לכם לגלות לבד.

ברובייקר עומד מול משימה קשה מאוד, הוא צריך להיכנס לנעליו של כותב שלקח את דרדוויל ועשה איתו עבודה מדהימה והוא חייב להמשיך את הקו שבגדול נכפה עליו ולהתאים את עצמו כי זה מה שהקהל מחכה לו. צריך לזכור את הסיכון שיש פה כי כשבונים סיפור על בסיס וחומרים קיימים חייבים לדעת איך להשתמש בהם כי אם לא שמים לב יכולים רק לדרדר את הסדרה ולשם כך דרוש כותב מנוסה שיודע את העבודה. ברובייקר הוא כותב מוכשר ולמרות שכבר לפני כמה שנים שמו אליו לב רק בשנה שנתיים האחרונות הוא התחיל לשחק עם הילדים הגדולים. מבחינתי ברובייקר מתאים לדמות כמו כפפה. הוא מרגיש נוח בתוך סיפורים אפלים מלאי פשע ועדיף שיהיו בסביבה עירונית וזה בדיוק מה שהדמות הזאת מייצגת. הוא כותב כאן חוברת ענקית שלא מותירה אפילו מקום לספק, הוא מרגיש בבית ואין מה לדאוג הוא יודע מה הוא עושה ולאן הוא הולך. הכתיבה זורמת, הדיאלוגים מעולים, הדמויות נראות ומדברות נפלא ומרגישים כאילו בנדיס לא עזב אלא רק כותב יותר טוב. ברובייקר גם דואג לקוראים החדשים בכך שהוא ממלא את החוברת בשיחות שמכילות מידע הנוגע לאירועים קודמים. הרעיונות שהוא מציג בחוברת נראים מאוד מעניינים וכמובן הסוף של החוברת שמוכיח שכל השמועות שרצו באינטרנט היו נכונות, או שלא... את זה נצטרך לראות בחוברת הבאה.

החלק השני שגרם לסדרה הזאת לעבוד בצורה כל כך מושלמת הוא הצייר אלכס מאלב וגם כאן המחליף שלו לא מפספס. מייקל לארק, שכבר עבד בעבר עם ברובייקר בסדרה גותהם סנטרל בדי-סי וקפטן אמריקה במארוול (אמנם רק בקטעי פלאש באק) משלים את התסריט בצורה מדויקת. אחד הדברים שאותי הכי הדאיגו היה כיצד לארק יתמודד עם קטעי האקשן והתשובה המשמחת ניתנת כבר בדפים הראשונים שכוללים ציור מרהיב שמתפרש על פני שני עמודים. לארק מצליח לגרום לך לשאול: אלכס מי? האומנות שלו מדהימה, היא יפה ומתאימה לסיפור בין אם זאת העיר ניו יורק או בית הכלא, הכול זורם יפה וכמובן האווירה האפלה שמאפיינת את הסדרה קיימת ויוצרת תחושה של המשכיות. לסיכום, מארוול הצליחו להרכיב צוות חזק שעושה את עבודתו נאמנה: החלפת צוות שעשה עבודה כל כך טובה ויצר תחושה כל כך חזקה סביב הסדרה תוך כדי שמירה על הסטאטוס קוו, אם זה עבד כל כך טוב כבר כמה שנים למה לשנות? הצוות החדש מצליח להיכנס לסדרה, לדבר בקול שלו ולעשות את מה שהוא רוצה בלי להידמות לקודמים יותר מדי ועדיין לשמור על הרגשה של אחידות. מומלץ בחום.

(רק נציין שהמעבר מליין המארוול נייטס לליין הרגיל של מארוול לא מורגש בכלל, אפשר להירגע).