CIVIL WAR #1


כותב: מארק מילר
צייר: סטיב מק'ניבן







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 10/10





זהו, הסתיימה הצפייה, החוברת המדוברת מבית מרוול הגיעה סוף סוף לארץ ואיתה התחלתו של האירוע הגדול ביותר שיצא מהחברה זה כמה שנים. הכל התחיל בעקבות פיצוץ שנעשה באמצע תוכנית ריאליטי של חבורת גיבורים, אותו פיצוץ בעיירה קטנה גרם למהפך שעומד לעבור על יקום מרוול, מהפך שישאיר את הקוראים חצויים בעצמם.

יקום מרוול עומד לפני מהפך, הגיבורים עומדים להיחצות לשני מחנות בגלל חוק מסוים שמטרתו להפוך את כל גיבורי העל למין שוטרים שיעבדו בשביל הממשלה אחרי שיעברו הכשרה מתאימה. כל הטענה מאחורי החוק היא שאסור לתת לאנשים לעבוד מחוץ לחוק כאשר כל מי שכן עובד ומגן על הציבור הרחב עבר הכשרה מסוימת ויש רשות מפקחת שבודקת אותו. כמות השמועות ועמודי הבקרוב שפורסמו ברשת לא יכולים להכין אתכם למה שאתם עומדים לקרוא, אומנם החוברת היא רק הקדמה והסיפור הגדול עוד לפנינו אבל איזו הקדמה. לאחר אותו פיצוץ מדובר אנו רואים כיצד גיבורי מרוול נאספים כדי לעזור לניצולים, כבר אז אפשר לראות כיצד כל אחד מגיב למה שעתיד לקרות ומה היא דעתו. העניינים רק הולכים ומתחממים ככל שהחוברת מתקדמת ומתברר מה הוא הצד שבחר כל גיבור. עד הסוף קורים עוד כמה וכמה דברים שרק הולכים ומחזקים את ההרגשה שמרוול באמת הולכת על כל הקופה. לא קשה לנחש שבראש שני המחנות העתידים יעמדו שני גיבורים מוכרים, האחד הוא קפטן אמריקה והשני הוא טוני סטארק (איירון מן) והם אלה שמקבלים את רוב החשיפה בחוברת. הקטע בו קפטן אמריקה מחליט לאיזה צד הוא שייך עשוי בצורה כל כך יפה שרק באה ומוכיחה שהוא אחד הגיבורים הטובים ביותר ביקום מרוול.

הרבה שאלות עולות במהלך החוברת בעיקר בקשר לעתיד, שאלות שירכיבו את הסיפור ובעצם יהפכו אותו להרבה יותר מעניין ובעל משמעות. חוץ מהשיווק המצוין שעשתה מרוול החוברת באמת מאלצת את הקורא לבחור בעד מי הוא. הטענות בעד או נגד החוק שמושמעות במהלך החוברת נשמעות הגיוניות ובאמת גורמת לכם לחשוב. אחד הדברים שהחוברת הזאת עושה כל כך טוב היא לקשר בין העולם שאנו חיים בו אל העולם הדמיוני שאנו קוראים. האירועים והאנשים שמופיעים בחוברת מרגישים כל כך אמיתיים ובכך רק תורמים לאווירה הכללית של החוברת. אם אפשר להאשים את הגיבורים או לא והאם הגיע הזמן שהם ייקחו אחריות על גיבורים אחרים זה רק הזמן יגיד, אי אפשר לדעת כיצד הסיפור הזה יגמר אבל מה שבטוח שיקום מרוול כבר לא יהיה אותו דבר.

הכותב, מארק מילר, הוא האיש לסיפור מסוג זה. מילר, שכבר מורגל לסיפורים בסדר גודל כזה, מנווט את העלילה בהצלחה ובונה אותה בצורה חכמה ומותחת. הוא אולי כותב האקשן הטוב ביותר שיש היום למרוול וההרגשה שאירוע בסדר גודל כזה חייב כותב כמוהו. אם ניקח לדוגמא את הקטע של קפטן אמריקה רק הוא בעצמו שווה חוברת שלמה. מילר מראה ממה עשוי האיש הזה, מה גורם לו לעבוד ולמה הוא כל כך טוב במה שהוא עושה. הרעיונות ובעיקר השאלות שמילר מעלה בחוברת חשובות מצד אחד ומטרידות מצד שני, מילר מכריח את הקוראים לחשוב ואפילו להחליט מה היא השקפתם. הדיאלוגים והדינאמיקה בין הדמויות עשויים בצורה נפלאה במיוחד שלהשתלט על כך כך הרבה דמויות זה לא דבר קל ולגרום לזה לעבוד ולהראות הגיוני זה קשה עוד יותר. הצורה שבה הוא בנה את החוברת מכל מיני אירועים קטנים, שיחות ותקריות קטנות הופכות את הקריאה למותחת ובעיקר המשפט האחרון של איירון-מן שבא להראות שהרע מכל עוד לפנינו.

לסוג כזה של סיפור חייבים צייר שידע להשתלט על הרבה דמויות, שידע לצייר אקשן ברמה הגבוהה ביותר וגם שיצליח להכניס חום ואנושיות בקטעים מסוימים וסטיב מק'ניבן הוא בדיוק אומן מסוג זה. העבודה של מק'ניבן על החוברת היא לא פחות ממושלמת, הכל נראה טוב מההתחלה ועד הסוף. הוא לא מפספס ומצליח להעביר בדיוק בכל דף ודף את האווירה והתחושה הכללית של הסיפור. בקטעי האקשן הוא בכלל מתעלה על עצמו ונחזור שוב לקטע של קפטן אמריקה שנראה כל כך טוב וגורם לדמות להראות חזקה כמו שהרבה זמן לא הייתה. גם בקטעים היותר "שקטים" של החוברת מק'ניבן מצליח, הוא מעביר את הכאב של ההורים השכולים, של האנשים ברחוב ושל הגיבורים שמוצאים את עצמם מול איום חדש. הוא מעביר את אווירת הפחד והמתח במדויק, לדוגמא הקטע עם "הצופה", פנאל כל כך פשוט אך עם המון מסר לעתיד.

לסיכום, אחרי שתיקראו את החוברת אתם צריכים להחליט באיזה צד אתם כאשר יש הרבה טעונים בעד והרבה נגד. כמו שזה נראה אנו עדים לאחד הסיפורים החשובים ביותר בתולדות מרוול וגם אחד הטובים בשנים האחרונות, לא ידוע עדיין איזה צד ייצא מנצח אבל מה שבטוח זה שאנו הקוראים כבר ניצחנו שקיבלנו סיפור מסוג זה.