Civil War #1-7
מאת יובל שרון

זהו נגמר, הסיפור הכי גדול של מרוול בשנים האחרונות והאחד שעומד לשנות את פני היקום לפחות לכמה השנים הבאות הסתיים. אני חייב להודות שרק אחרי קריאה שנייה רציפה בלי לחץ של זמן ועם התעמקות בסיפור הוא מקבל צורה הרבה יותר טובה. ללא צל של ספק זהו סיפור ששינה את מרוול והראה כמה אומץ יש לחברה הזאת ועד כמה רחוק היא מוכנה ללכת. התגובה הראשונית שלי אחרי שסיימתי לקרוא את חוברת מספר שבע הייתה אכזבה: "בשביל הסוף הזה חיכנו כל כך הרבה זמן?" אני עדיין לא ממש שלם עם הסוף, וההרגשה שהסיפור לא כל כך המריא אחרי חוברת מספר חמש עדיין קיימת אצלי. זה התחיל ממש טוב מבחנתי, החוברת הראשונה הייתה מצוינת ועשתה את העבודה בצורה ממש טובה. גם חוברות שתיים עד ארבע היו לא רעות בכלל והוסיפו לעלילה אבל מחוברת מספר חמש הייתה האטה ובלי שום סיבה מוצדקת. זה לא שהסיפור היה רע, להפך, הוא היה מעניין וכל חוברת הסתיימה במתח אבל במקום לקבל יותר מידע או במקום להפוך את הסיפור לגדול יותר חוברות חמש ושש משאירות הרגשה של כלום לא קורה כאן ושמרוול רק מושכת זמן.

העולם נחלק לשניים, אלה שעם קפטן אמריקה ואלה שעם אירון-מן ואני לא מדבר על יקום מרוול אלא עלינו הקוראים. ההחלטה לאיזה צד להיות שייך ומי צודק יותר הייתה קשה ולאורך כל הסיפור היא רק נעשתה קשה יותר ויותר. לראות את הגיבורים נלחמים אחד בשני ואת הקנה מידה של הסיפור, הכל הפך את הקריאה למשהו שלא נראה כבר הרבה זמן ממרוול. ברגע שפתחת חוברת לא ידעת איך זה עומד להסתיים וכאן גם טמונה הגדולה של הסדרה הזאת . זה לא אומר שלא היו דברים שידעת שעומדים לקרות אבל הדברים הגדולים באמת, כמו הסוף של החוברת השנייה, השאירו אותך בפה פעור. הקרבות היו גדולים מהחיים, הבלגן היה גדול ובעיקר המון רגש. מרוול הצליחה לגרום לך להיקשר לדמויות, להבין אותן ולהרגיש את כל מה שהן עוברות וזה בכלל לא היה חשוב באיזה צד אתה.

הרעיון שעומד מאחורי המלחמה, שהוא להפוך את יקום מרוול למעניין יותר, הוא רעיון טוב והביצוע טוב גם כן אבל לא מדהים כפי שחשבתי שיהיה. דבר אחד שאסור לשכוח הוא שאני קראתי את הסיפור בחוברות ואין מה להשוות את זה לקריאה רציפה באוגדן. הזמן הרב שעבר בין חוברת לחוברת גם משחק תפקיד כי הציפיות מהחוברת רק עולות ככל שעובר הזמן. אז בקטע הזה מרוול נכשלו, ובכל זאת הדבר הראשון שקראתי ברגע שהגיע המשלוח הייתה החוברת השביעית (אחרי חיטוט עצבני בארגזים) אבל עדיין ההרגשה שנשארתי איתה בסוף הקריאה הייתה נחמדה ולא יותר מזה. אבל, כפי שציינתי בהתחלה, בקריאה שנייה ורציפה הסיפור נראה קצת יותר טוב, נקרא הרבה יותר טוב אבל עדיין יש הרגשה שמשהו חסר. את אותו משהו חסר מצאתי בסופו של דבר, מסתבר שסדרת האמייזינג ספיידרמן היא הדבר שמשלים את הסיפור בצורה נהדרת. ספיידרמן שיחק תפקיד מפתח בסיפור הגדול לכן זה הגיוני שהסדרה הראשית שלו תעסוק אך ורק ב"מלחמת האזרחים". לדעתי סדרת אמייזינג ספיידרמן רק מוסיפה לסיפור והופכת את הסדרה הראשית (מלחמת האזרחים) להרבה יותר טובה. המון דברים קורים שם שאומנם מוסברים במלחמת האזרחים אבל מה יותר טוב מלראות את זה בעצמך מאשר לקרוא את זה בשורה אחת או שתיים. עוד דבר שצריך לזכור הוא שהביקורת הזאת נכתבת לפני שיצאה החוברת האחרונה של הסדרה המצוינת Civil War Frontline , הסדרה הזאת "סיקרה" את מלחמת האזרחים מעיני התושבים הרגילים של יקום מרוול. הסיבה שאני מציין את החוברת האחרונה היא שלפי פרסומים במרוול צמד העיתונאים של הסדרה מגלה את הסיבה האמיתית שעומדת מאחורי המלחמה ומתעמתת עם טוני סטארק.

בגדול הקוראים קיבלו את ההסבר למדוע פרצה המלחמה ומה מניע כל צד אבל כל מי שקרא את אמייזינג ספיידרמן יודע שלפני שעבר החוק קרה עוד משהו שלא קיבל התייחסות בסדרה הראשית. יותר מזה כל מי שקרא את סדרת וולברין בזמן מלחמת האזרחים יודע על עוד גילוי גדול שעומד מאחורי המלחמה ובגדול די מבטל אותה. אישית אותי מפליא שמרוול בכלל לא התייחסה לאותו רעיון שהוצג בסדרה של וולברין כי הוא יכול היה לשנות את כל מהלך המלחמה לדעתי. אבל למרות כל הבעיות שיש, ויש לא מעט, הסדרה הזאת היא אחת הטובות ביותר שיצאו בזמן האחרון מבית מרוול. למרוול יש אומץ, במהלך הסדרה הזאת היא עשתה כמה דברים מאוד מפתיעים, היא שינתה את החיים של כמה מהגיבורים שלה מקצה לקצה ושינתה לחלוטין את העולם שבו הם פועלים. היקום של מרוול עומד להיות עכשיו הרבה יותר מעניין, הסיפורים אמורים להיות הרבה יותר טובים ואם לוקחים בחשבון שהסדרה הזאת היא רק ההתחלה ובכלל לא הסוף אז יש הצדקה לכל הרעש. ונכון ללא שום ספק המרוויח העיקרי כאן זו חברת מרוול שעשתה המון כסף ועוד תעשה בעתיד אבל אסור לשכוח שאנחנו בתור קוראים קבלנו עולם מעניין יותר עם הרבה יותר אפשריות ממה שהיה פעם.