CROSSED
מאת גל פלודה

מו"ל: AVATAR
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: אימה
כותב: גארת' אניס
אומן: ג'ייסן בורוס
תאריך הוצאה לאור: 14 לאפריל, 2010

---

גארת' אניס הוא חתיכת טיפוס מטונף שאוהב לכתוב כמו מטונף. אלה לא חדשות מפתיעות עבור מי שמכיר את העבודות שלו, אחרי הכול מדובר בכותב שמאחורי סדרות כמו Preacher, The Boys ולזכותו נזקפות גם כמה מההרצות המוצלחות של "המעניש". המשותף לאלה (ועוד המון דברים שלא הוזכרו) היא ההתעסקות המעט ילדותית של אניס באלימות מוקצנת, הפרשות גופניות ופעילויות שונות שרוב האנשים נמנעים מתיאורים שלהן, אם זה אפשרי. לרוב אניס עושה את זה עם המון הומור (שחור) וכשזה יוצא לו טוב, אז זה מעולה, בייחוד עבור הקוראים שמחפשים חומר קריאה "מתקדם". אבל לפעמים זה סתם נראה מטופש ואניס מצטייר כמו ילד שסתם נהנה לעמוד באמצע הרחוב ולצעוק "פיפי! קקי!", למרבה החרדה של העוברים והשבים.

אני מודה שכבר הרבה זמן לא יצא לי לקרוא משהו ממש מוצלח של אניס, אבל אחרי שסיימתי לקרוא את "Crossed", אני חייב להודות שהאמון שלי באניס הוחזר לקדמותו.

הסיפור של Crossed"" נשמע על פניו כמו הדבר האחרון שיכול להפתיע: כן, שוב העולם נחרב בצורה אפוקליפטית למדי כאשר רוב האוכלוסייה נדבקת בווירוס (כנראה) שגורם להם לאבד שפיות ולהרוג ללא הבחנה. שוב קבוצת ניצולים זרים אחד לרעהו צריכים להתאחד מול הזוועה ולשרוד כנגד כל הסיכויים. כמו שציינתי, מקוריות היא לא הדבר הראשון שקופץ לראש. אבל כל קורא קבוע יודע שיש רק מעט רעיונות מקוריים והחוכמה היא לקחת סיפור מוכר ולכתוב אותו יותר טוב. למה אני מתכוון? אז אחרי ההיסוס הראשוני שלי מלקרוא עוד סיפור אימה נדוש וטחון, התחלתי לעבור על העמודים הראשונים ואני יכול להגיד לכם שאם יש מישהו שיודע לכתוב סיפור אימה כמו שצריך הרי זה ידידנו מר אניס. כבר בעמודים הראשונים הסיפור הצליח לתפוס אותי והורדתי את הקומיקס מהיד רק שהרגשתי שאני צריך לשאוף קצת אוויר ולהירגע.

זה ממש נראה כאילו אניס הסתכל על ההצלחה של "Walking Dead" ומלמל לעצמו בכעס: "קירקמן?! מי זה בכלל קירקמן ה@#%& הזה?!!! אני יראה לו איך כותבים קומיקס אימה!". אולי זה רק אני שעושה את ההשוואה הזו, אבל אפילו הדרך שבה מצויר סטאן, הגיבור הראשי של "Crossed", הזכירה לי את ריק מ- " Walking Dead".

על כל פנים, דמיון או לא דמיון, מהר מאוד אפשר להבין כי בעולם של אניס הזומבים של קירקמן יהיו ממש הקלה. ה"נגועים" של אניס הם ממש לא אל-מתים איטיים ונטולי בינה. הם אנשים חיים על כל המשתמע מכך, שהמחלה המסתורית פשוט הפכה אותם לחסרי עכבות וחסרי מצפון, וכמובן רצחניים בצורה קיצונית, אבל זה לא אומר שאין להם שכל או יכולת להשתמש בכלי נשק. המסקנה? שרעיונות כמו לעמוד ולירות בהם אחד-אחד זה רעיון ממש גרוע, כי הם יורים חזרה. חוץ מזה, היריות גם ימשכו למקום עוד "נגועים", ויש הרבה יותר מהם. כמו כן, רעיון של התבצרות במקום סגור כמו כלא, ע"י נעילת השערים מפני הזומבים האדיוטיים שבחוץ (כמו למשל ב "Walking Dead") יורד מיד מהפרק, כי ה"נגועים" הערמומיים ימצאו מיד דרך להיכנס פנימה. זהו רשע מוחלט שמגובה בהגיון וכלי משחית. לכן, הניצולים ב "Crossed" חייבים לנוע כל הזמן ולהימלט על חייהם מפני חבורות הציד של ה"נגועים" בחוץ, חבורות שמגלות כל הזמן דרכים נוספות לזוועה וחוסר אנושיות.

שמירת האנושיות, או יותר נכון האפיונים של חוסר האנושיות, היא למעשה הבסיס הסיפורי לתלאותיהם של הניצולים. בדומה לניצולים ב- "Walking Dead", גם הם יצטרכו להחליט החלטות קשות וגורליות של מוסר תרבותי בעולם שאיבד באחת כל צלם של מוסריות או תרבותיות. ההחלטות הגורליות הללו, הן אלה שישאירו אתכם מרותקים לעלילה, כאשר לא פעם תעלה במוחכם השאלה שמציג אניס ללא טיפת רחמים: "מה אתם הייתם עושים?!" (והייתי רוצה לראות את חיים הכט עושה מזה סדרה...)

מאפיין קבוע נוסף של אניס, חוסר החיבה כלפי מוסדות הנצרות, נמצא גם ב "Crossed" באופן חתרני הבולט של האנשים ה"נגועים": פצע מוגלתי בצורת צלב שמופיע על פרצופם מרגע שנדבקו ומכאן השם "Crossed". כמובן שבמהלך העלילה תועלה השאלה האם ה"נגועים" הם עונש מהאל על חטאי האנושות. את התשובה שאניס שם בפי אחת הדמויות כמענה לכך, אני בספק אם הכנסייה תאהב. כמו כן, אותו הומור שחור שהזכרתי בפתיחה כמאפיין את רוב עבודותיו של אניס- נעדר בקומיקס זה לחלוטין. זהו קומיקס אימה באקסטרים, אניס כותב כדי לכווץ לכם את האשכים באימה ולא לשעשע אתכם.

ג'ייסן בורוס, שעבד עם אניס גם על"Chronicles of Wormwood" , עושה עבודה טובה מאוד עם ציורים שמשאירים את הקורא בתחום העולם שהוא מכיר מחיי היום-יום, עולם שאינו עולם פנטסטי, ולכן האימה גדולה יותר. כל דמות מאוירת ומאופיינת בבירור ועל כן אין שום בעיה לעקוב אחרי מספר רב של דמויות בלי להתבלבל ביניהן, כפי שלפעמים קורה כאשר יש צייר שמאייר את כולם דומים מדי.

חשוב לציין כי "Crossed", תוכנן במקור כסדרה סגורה (כלומר האוגדן הוא סיפור ללא המשך). אולם עקב ההצלחה תצא סדרת המשך בשם Crossed: Family Values שתיכתב ע"י דיוויד לפהאם (Stray Bullets) וציורים של חוויאר בארנו (יש שמועות שגארת' אניס יחזור לכתוב מיני סדרה נוספת. וזאת למרות שהוא אמר כי הוא לא תכנן סיפור המשך וכאשר התבקש לעשות זאת ע"י העורך של הוצאת "אוואטר", הוא מצא כי אין לו רעיונות חדשים לכתוב בנושא וחש כי הוא עלול לפגוע בסיפור המקורי אם הוא יעשה זאת. חשוב לציין כי הזכויות לקניין הרוחני בהוצאת "אוואטר" נמצאות מראש בידי היוצר\כותב (ולא בידי ההוצאה כמו ברוב הוצאות הקומיקס המוכרות והגדולות) ועל כן הוצאת סדרת ההמשך הייתה צריכה לקבל אישור מאניס. אניס אישר זאת בתנאי שאף אחת מהדמויות המקוריות לא תופיע שוב, אלא יהיה שימוש רק בעולם ובאירוע הדמיוני שהוא יצר. אניס חש כי לפהאם הוא הבחירה המתבקשת להמשיך את "crossed". נחכה ונראה.

לסיכום
תסריט: 9.5
אומנות: 8.5
ציון סופי: 9 בסולם פלודה!