|
|||||
Cairo TP
אתחיל ואומר ש-Cairo הוא קומיקס חשוב. לא סתם חשוב, חשוב למי שחי במדינת ישראל היום ושואף לשלום כלשהו. בומבסטי אה? קצת נסחפתי, אבל אחרי שתסיימו לקרוא גם אתם תרגישו שהשלום בהישג יד והכל שטויות. הסיפור שלנו מספר על כמה דמויות בעיר קהיר במצרים, ומסע וגורל משותף שיש להם. יש לנו מבריח חשיש מצרי שצוחק על הצבא הישראלי ומדבר אל הקבר של אמא שלו, יש לנו רקדנית בטן בבר, יש לנו עיתונאי חוקר ואיך לא, יש לנו חיילת קרקל מסתערבת (או משהו כזה) על הדרך יש גם ג'יני, עלילה שקשורה לעולם הבא, הנילוס התחתון וסוף העולם, מיסטיקה והרבה הרבה הרבה "ואהבת לרעך כמוך". נשמע מבולגן? בואו ואעשה לכם סדר. את ג'י. ווילו ווילסון הכרתי ביחד עם רוב העולם בסדרה Air (שאף כתבתי עליה ביקורת בזמנו כשהסתיימה) ואם יש משהו שמשך אותי מלכתחילה לקרוא את הדברים שלה, זה דמיון. רוב מי שמתבגר מאבד קשר לדמיון שלו או מסרס אותו קשות, במקרה שלה ההפך הוא הנכון; היא שולפת חתיכות ממיתולוגיות מזרח-תיכוניות, ג'ינים, חרבות, כשפים ועוד. החן בסיפור הזה, זה הצורה שבה היא קושרת אותו למציאות היומיות העגומה שלנו, ואף מחברת דרכו סיפור גאולה מקסים, שבמהלכו כל הדמויות שבסיפור עוברות שינוי כזה או אחר, מתבגרות ואף מלמדות את הקורא לקח או שניים לגבי כל מיני דברים. אם אתם דואגים שמה מדובר בעוד סיפור פוליטי-מטיפני, מתיפייף שבא להציג את מדינת ישראל ככובשת או לחילופין את המצרים כערבים נכשלים וטרוריסטים - אז זה לא המקרה. כן הכותבת לא פרו-ישראלית (היא אפילו מתאסלמת שלמדה 7 שנים בקהיר, שם כתבה את הסיפור) אבל בסיפור יש התייחסות אובייקטיבית לגמרי לדברים, ובצורה יפה הוא מתייחס גם לסכסוך הישראלי ערבי בכפפות משי ולא נגרר להכללה זו או אחרת בצורה שגורמת לנו להשליך את הספר בזעם, אלא רק להמשיך, לקרוא ולהתאהב. מ.ק. פרקר נותן את נשמתו בסיפור, ומאייר בחן את ההרפתקאה שבישלה לו הכותבת, ולמרות שהסיפור הוא בשחור-לבן, הכל מרגיש צבעוני ופיקנטי ומשאיר לך בתור קורא מקום לדמיין את הצבעים הרבים שיש לסיפור הזה. לסיכום, טוב אז אולי שלום עולמי לא ייצא לכם מלקרוא את הסיפור הזה, אבל מה? את החיוך שיתקע לכם על הפרצוף אחרי הפריים האחרון יקח למציאות הרבה זמן להוריד... 10/10 בסולם אחירון! |
| ||||