BIRDS OF PREY #92


כותבת: גייל סימון
צייר: פאולו סיקוורה







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10





יקום די סי קפץ שנה קדימה ושום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה, הרבה דברים השתנו והגיבורים שאנחנו מכירים מתנהגים קצת אחרת ונראים טיפה שונה. חבורת "ציפורי הטרף", חבורה שמורכבת מנשים בלבד ובראשה ברברה גורדון, חוזרת אלינו עם משימה ודרך חדשה ונראה שרמת המתח והפעולה קפצו מדרגה. מי שהרוויח אלו כמובן הקוראים.

לקחת חבורה שמורכבת אך ורק מדמויות נשיות ולגרום לזה לעבוד לא נשמע כמו עבודה קשה מדי אבל לעשות את זה מותח ומעניין זה כבר עניין אחר. בדומה לשאר סדרות הגיבורים של די-סי גם כאן אין פרטים בנוגע לשנה שחלפה, אנחנו רק יודעים שהרבה דברים השתנו. דמויות חדשות מצטרפות, דמויות ישנות נעלמו וידוע לנו שכעת הבנות נלחמות נגד החבורה שהקים לקס לות'ר, חבורה שכוללת כמעט את כל הנבלים ביקום די סי. הסיפור מתחיל במשימת הצלה מסתורית שאת פרטיה ואת מה שעומד מאחוריה אנחנו לומדים מאוחר יותר. דרך אותה משימה הקוראים מקבלים את המידע על מה בדיוק קורה כרגע ביקום די סי מבחינת "ציפורי הטרף". הרעיון של מלחמה בין שתי החבורות הוא רעיון מעולה וכפי שזה נראה הוא יהיה הקו המוביל בכמה חוברות הבאות. מלבד אותו סיפור יש עלילת משנה בכיכוב הבלאק קאנרי שנמצאת באיזשהו מקום מסתורי כדי לעבור אימונים מפרכים וחדשים או כך לפחות זה נראה. החוברת, כמו כל חוברות שנה אחרי, מאוד ידידותית למשתמש, אין צורך בהרבה מידע מקדים כדי ליהנות ממנה ואפשר להתחיל איתה בלי שום בעיה. כמובן שתמיד עדיף לדעת יותר על הדמויות אחרת חלק מההפתעות של החוברת עוברות מעל ראשו של הקורא. הסדרה תמיד הייתה שופעת בקרבות ואקשן מקיר לקיר וגם עכשיו זה לא השתנה. הקרבות שבחוברת הם באותה רמה שהיו קודם ואפילו יש הרגשה שהם עלו שלב ושבדי סי החליטו לשחרר את הרסן ואני בעד. החוברת זזה מהר ודוחפת קדימה את הסיפור נהדר. המידע שעומד מול הקורא לא מאט את הסיפור בכלל והדמויות נראות ומתנהגות מעולה.

הכותבת, גייל סימון, מצליחה לשחזר את ההצלחה של הסדרה בתקופה שלפני המשבר. הרעיון של מלחמה כוללת בין שתי חבורות עם מטרה שונה לא הפתיע מאחר וסימון היא זאת שכתבה את המלחמה האחרונה של חבורות נבלי העל (Villains United) ולכן זה נראה הגיוני שתבחר בסיפור מסוג זה. קשה למצוא בתחום הקומיקס כותב מהמין השני ולא רק שסימון כותבת נהדר היא גם כותבת פה על חבורה שמורכבת אך ורק מנשים וזה עוזר להפוך את הסדרה לאמינה ומעניינת יותר. הדמויות בסדרה עמוקות וחזקות ואחראיות לכך שהסדרה טובה כל כך. סימון, שמכניסה כמה דמויות חדשות, הופכת את הסדרה ומשנה את מאזן הכוחות וטוב שכך כי אחרת היא סתם הייתה חוזרת על מה שכבר נעשה בעבר.

הצייר, פאולו סיקוורה, עושה עבודה טובה יחסית. הסגנון שלו עדיין לא מלוטש עד הסוף אבל עובר מסך בלי בעיה. הסדרה, שנשענת על קטעי אקשן רבים, דורשת צייר שיעמוד במשימה בכבוד ופאולו מצליח לעשות זאת. האקשן נראה טוב והתנועה זורמת בין הפאנלים, אם הסגנון שלו היה טיפה עגול יותר זה לא הייתי מתלונן אבל בסך הכל זה עובד טוב. דרישה נוספת של הסדרה היא היכולת לצייר נשים יפות ובסדרה הזאת היו ציירים כמו בינס שעשו את זה בצורה מעולה. פאולו מצליח לעמוד גם במשימה הזאת למרות הסגנון הנוקשה שעובד במיוחד טוב אצל "הציידת".

לסיכום, כמו כל חוברות השנה שאחרי לאחר הקריאה נשארים עם יותר שאלות מתשובות ומחכים בסבלנות לסדרת 52. מאז שגייל סימון הצטרפה (חוברת 56) הסדרה רק עלתה ונהפכה לטובה יותר וטוב לראות שהיא ממשיכה באותו קצב ואפילו מעלה אותו עד כמה שזה אפשרי.