Batwoman: Elegy Deluxe Edition
מאת גל פלודה

מו"ל: DC Comics
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: גיבור-על
כותב: גרג רוקה
אומן: ג'יי. ה. וויליאמס השלישי
תאריך הוצאה לאור: 30 ליוני, 2010

---

עם כל הבלאגן שקורה עכשיו בעולם של באטמן, נורא קל ללכת לאיבוד ולהמליץ על קשת מסוימת שכדאי להתרכז בה. דווקא כאן ההרצה של "הצמד הדינמי" רוקה את וויליאמס מתגלה כבחירה מצוינת - דמות עצמאית שפועלת אמנם בתוך ה"מיני-יקום" של גות'הם, שהסיפור שלה מוגש כמכלול שלם שמאפשר לקורא להבין בדיוק מה קרה ומה המניעים של כל הדמויות עליהן הוא קורא. בדיוק המאפיינים של סיפור קומיקס טוב. חוץ מזה, בעולם שטוף הטסטוסטרון של גיבורי-העל, גיבורה נשית ראשית היא בהחלט סיבה למסיבה. חשוב לציין שרוקה את וויליאמס לא זרים לסיפורים על דמויות נשיות חזקות ועצמאיות. רוקה הרי פרץ עם "Whiteout", בעוד שוויליאמס זכור אצלי לטובה בשל האמנות המדהימה אותה עשה ל-"Promethea" של אלן מור. לא רק זה, רוקה עצמו אחראי לגלגול הנוכחי של באטוומן - הוא הציג אותה מחדש ליקום של DC אחרי שנים של היעדרות ממנו, במהלך האירועים של "52" ואחריו ה-"Infinite Crisis", שם לא רק שהוא הציג אותה כיהודיה כשרה, הוא גם הפך אותה ללסבית. אין ספק שמדובר במהלך נועז בהתחשב בעולם השמרני של DC. הסיפור הנוכחי היה בשלבי תכנון כבר כמה שנים, אולם בשביל שההרצה עצמה תפורסם תחת הכותר העיקרי של באטמן, Detective Comics, היה צורך שברוס ויין יסתלק מהתמונה לזמן מה. הזמן הזה הגיע שברוס ויין מת/נעלם/אבוד בזמן (מחק את המיותר, מר גרנט מוריסון).

ועכשיו לסיפור המדובר. קודם כל השם - "Elegy" משמעו קינה. אבל קינה על מי?
כמו ברוס ויין, גם הדמות של קייט קיין מתקשה להתמודד עם מוות של קרוב משפחה בעברה. אמה ואחותה התאומה נרצחו באכזריות. הדרך של קייט להתמודד עם זה היא לקחת את החוק לידיים ולהגן על התמימים, כאשר באטמן הוא המודל לחיקוי. כמחוות הערצה אליו היא יוצרת את האלטר-אגו שלה, באטוומן. קייט הייתה חיילת מצטיינת בצבא ארה"ב ומיומנת בטכניקות לחימה שונות, כאשר את ארסנל כלי הנשק והטכנולוגיה מספק אביה, גם הוא קצין בכיר בצבא. גם לא מזיק שאימה החורגת היא מיליונרית וקייט לא צריכה לדאוג לעבודה מסודרת כמו כולנו (שוב, בדיוק כמו ברוס ויין).

כפי שאמרתי לכם, מדובר בסיפור עצמאי ולכן בתחילת הסיפור ישנו תקציר בו מוסבר כי קייט בדיוק מתאוששת מכך שכמעט מתה בידי כת הסוגדת לכוחות הרשע. כעת באטוומן שמה למטרה לעצור אחת ולתמיד את אלה שכמעט הרגו אותה, רק כדי לגלות שכוהנת חדשה הקוראת לעצמה אליס מגיעה לגות'הם וגם היא לא ממש שפויה, בייחוד כי היא מצטטת מ"עליסה מארץ הפלאות". ולא, היא לא קשורה לכובען המטורף. קייט מגלה כי הפסיכית מתכוונת לפזר גז רעיל מעל גות'הם. אבל במהלך המרדף שלה אחרי אליס, באטוומן מגלה כי לאליס אג'נדה מסתורית נוספת שמערבת גם אותה. החיים של קיית והחיים של באטוומן מתערבבים אחד בשני, ורוקה עושה עבודה מצוינת כאשר הוא מגלה לנו את הסיפור בחלקים נפרדים, כל אחד מתקופה אחרת בחיי קייט.

חוץ מסיפור מצוין, הקומיקס מתהדר באמנות של ג'. ה. וויליאמס. לדעת רבים וויליאמס הגיע כאן לשיא אמנותי וללא ספק זוהי אחת החוברות היפות ביותר ביקום של DC, אם לא בכלל. וויליאמס משתמש בסגנון שמצליח לשלב קווים רכים (נשיים?) יחד עם דינמיות מתפרצת, שבאה לידי ביטוי בעיקר בבחירה הבלתי שגרתית של הפאנלים. השבירות ה"אלימות" במכוון של הפורמט הריבועי המקובל, יוצרים אפקט מרשים שקשה להתעלם ממנו. זה בדיוק מסוג הדברים שקשה להעביר במילים. רק שתראו בעצמכם את חלק מהפריסות כפולות הדף המדהימות שיש בחוברת, תצליחו להבין עד כמה האמנות כאן היא ברמה אחרת. וויליאמס גם משתמש בסגנונות שונים של פאנלים בהתאם לסיפור, כאשר גם פלטות הצבעים משתנים בהתאם (באדיבותו של דייב סטיוארט). בכלל, קשה להתעלם מהנוכחות החזקה של קייט בסיפור כאשר השיער האדום הבוהק שלה פורץ החוצה מכל דף שהיא מופיעה בו, אם בדמותה שלה או בדמותה של באטוומן. זה לא מפתיע שהרצה זו זכתה בפרס אייזנר על אמנות בכנס בשבוע שעבר.

לסיכום, זו אחת ההרצות המרשימות בז'אנר גיבורי-העל שיצא לי לקרוא בזמן האחרון. גם למי שלא מתחבר לז'אנר, האמנות עצמה מצדיקה את הקנייה בייחוד בפורמט הגדול והיפהפה של מהדורת הדלוקס בכריכה הקשה שיצאה לאחרונה לחנויות.

לסיכום
תסריט: 8
אומנות: 10
ציון סופי: 9 בסולם פלודה!