באטלסטאר גלקטיקה - ביקורת סדרה
מאת: אדם וולפסון

סוגה: דרמה, מדע בדיוני
אורך פרק: כ-42-48 דקות
יוצרים: רונלד ד. מור
ארץ מקור: ארצות הברית
תקופת שידור מקורית:
18 באוקטובר 2004 - 20 במרץ 2009
מספר עונות: 4
מספר פרקים: 73

---

אין ספור מחמאות נשפכו בעבר על באטלסטאר גלקטיקה. היא כונתה על ידי טובי הכותבים והמבקרים כאחת הסדרות הטובות והחשובות ביותר שנוצרו בטלוויזיה מאז ומעולם. אני לא זוכר סדרה עם קהל צופים קטן יחסית (בארה"ב ממוצע הצופים עמד על כ-2 מיליון איש כל שבוע - לשם השוואה אמריקן איידול מושכת כ-25 מיליון צופים) שהצליחה למשוך כמות כזו של ביקורת חיובית. ולמרות מאות הכתבות שכבר נכתבו על הסדרה וכמות הסופרלטיבים שנשפכו על המפיקים והשחקנים, לא התפרסמה שום כתבה על הנושא מצד קומיקס וירקות, ולכן הגיעה הביקורת המדוברת.

לטעמי, הסדרה תיזכר עוד תקופה ארוכה ואף תשפיע רבות על יוצרים וכותבים פוטנציאליים. אני זוכר שראיתי תוכנית על גורג' לוקאס בה הוא סיפר כי אחת היצירות שהשפיעו עליו לכתוב את "מלחמת הכוכבים" הייתה פלאש גורדון. האם באטלסטאר גלקטיקה היא הפלאש גורדון של המאה ה-21? האם היא האירוע המכונן שיוליד עוד מספר שנים טרילוגיה חדשה של יוצר שיילך צעד אחד קדימה ויחולל מהפך כמו שמר לוקאס עשה עם הסאגה שלו? אני חושב שכן. ואסביר.

ביקורת זו אומר תחילה אינה מכוונת לאנשים שלא ראו את הסדרה מקודם, ולכן אבקש את סליחתכם ואף אוותר על תיאור קצר של הסדרה מאחר ואני מניח כי אלו שכן ראו יודעים על מה הסדרה.

לדעתי, הכוח של הסדרה, שמחזיר את הצופים אליה כל שבוע, נובע מזה שזה בעצם סיפור על עצמנו. עלינו כחברה. על השסעים, הרגשות והמתחים החבויים אצלנו. הסדרה, שאנשים קוראים לה מד"ב אבל היא לא ממש כך - יותר "בטיפול" ופסיכולוגיה מאשר משהו אחר, טיפלה במרחב רב של נושאים שקשורים בטבע האנושי ובמוסדות אותם האדם יצר.

דבר ראשון שהסדרה בחנה היא מהו הטבע האנושי. האם הוא טוב כמו שג'ון לוק טען או שמא הוא רע מנעוריו כמו שתומאס הובס אהב לטעון (הוא החבוב שטבע את המונח "אדם לאדם זאב")? האם ברגע שאנו, כחברה, מאבדים את כל המוסדות שהיו לנו מקודם כמו בנקים, מקומות עבודה וממשלה ונזרקים למעשה לסביבה חדשה ובלתי מוכרת יכולים להמשיך ולהתנהג כמי שהתנהגנו מקודם? קחו שנייה רגע למחשבה: אם עכשיו כולנו היינו נזרקים למצב של כאוס ואנרכיה של חוסר וודאות, כיצד היינו מתנהגים? לדעת יוצרי הסדרה היינו מתנהגים על פי מה שאנחנו מכירים מהחיים הקודמים שלנו. אנחנו לא היינו מתחילים להרוג אחד את השני כי אנחנו מפחדים וחוששים מהלא נודע, אלא אנחנו נשען אחד על השני ונאפשר לגופים שהיו מקודם להמשיך ולהתקיים. ככה אדמה, אדמירל הצבא, היה יכול לבסס את שלטונו בהתחלה (באמצעות הלגיטימציה של העם), וככה נשיאת הקולוניות, רוזלין, הייתה יכולה להחליף אותו (באמצעות לגיטימציה של העם, ויותר חשוב מכך לגיטימציה מהצבא). בני האדם אוהבים את הסדר הקיים ולא מעוניינים לערער עליו. כך לפחות הסדרה חשבה. אני חושב שכולם היו הופכים ל"מעניש" ומתחילים לחסל אחד את השני, אבל אני אולי חי בעולם של אלימות (וזה הכול בגלל גארת' אניס!).

נקודה נוספת חשובה שהסדרה שמה דגש רב לה היא המתח בין הצבא לשלטון האזרחי. כמו כל מדינה דמוקרטית בעולם, גם בעולם של BSG עלה מעל פני השטח המאבק בין הממסד הצבאי לממסד האזרחי. הסדרה העלתה את השאלה האם גם במצבי משבר הצבא צריך להישמע לממשלה? אדמירל אדמה עבר תהליך ארוך מאד עד שהוא באמת הבין שכדי שהחברה והאנושות בהתאם תתקדם ותשרוד עליו להישמע ולהקשיב גם לדרג המדיני. בהתחלה, אם אנו נזכרים שנייה בתקופה שלסדרה לא היה תקציב, אדמה לא היה בכלל מוכן לקבל פקודות מפקידה זוטרה שבטעות הפכה להיות נשיאה. מצד שני, רוזלין הייתה מספיק חכמה לא להיכנס למאבקי אגו עם אדמה וידעה להכיר בכוחו ולשתף אותו בכל מהלך חשוב שהיא עשתה. השילוב של השניים בקבלת החלטות משותפות לקראת העונות האחרונות יצר מימד חדש בצי באופן שאפשר לה להתמודד עם הסיילונים בצורה אפקטיבית יותר. חוסר האחדות שאפיין את העונות הראשונות נפתר לקראת העונות האחרונות (אם נוציא לרגע את המרד של העונה הרביעית - מהלך מבריק של היוצרים). בכלל, אני יכול להמשיך ולכתוב כאן על תיאוריות פוליטיות שמיושמות דה-פקטו בסדרה בצורה מעוררת התפעלות, אבל זה לא מעניין יותר מדי. מספיק שאומר כי ישנם אינדיקציות רבות לנושא חברה-צבא. לדוגמא, כמו שבחברה הישראלית אנשי צבא עוברים לפוליטיקה בצורה חלקה מבלי לעורר מחלוקת, כך גם בסדרה. כשלי אדמה עזב את תפקידו בצבא עבור תפקיד בקבינט האזרחי אף לא אחד עורר מהומה על עצם המעבר. לא שמענו מישהו צועק שחייבים תקופת "צינון" או האם זה ראוי שאיש צבא יחזיק בתפקיד אזרחי. אולי זו בכלל מהפכה צבאית שקטה? כלומר הצבא משתלט על התפקידים האזרחיים בצורה דמוקרטית. הרי, לי אדמה רואה את המצב בעיניים צבאיות כמו אביו (למרות חילוקי הדעות ביניהם), ולכן אולי אין זה סביר ומקובל ששני התפקידים החשובים ביותר בחברה מוחזקים ע"י אנשי צבא.

עוד אספקט מעניין מאוד בסדרה הוא ההתפתחות הרומנטית, ההדרגתית והלוגית של אדמה ורוזלין לעומת ההתפרקות של מערכת היחסים ההרסנית של לי וקארה. מצד אחד אנו רואים זוג שנועד להיות ביחד (רולזין ואדמה) וזוג שחשבנו אולי בהתחלה כי יש ביניהם משהו אבל ככל שהסדרה המשיכה הבנו כי כל מה שמאחד אותם זה סקס ומשיכה מינית לעשות סקס בזמני משבר. זה כאילו שהם יכולים להיות ביחד רק כאשר העולם קרב לסופו ולא יכולים להתקרב רומנטית כאשר גלקטיקה נמצאת בזמני שלום. זה נראה כאילו יוצרי הסדרה הראו לנו מה זה זוג מושלם, אכפתי לעומת זוג הרסני שרק מסב כאב אחד לשני. קודם כל הזוגיות שלהם התחילה בחטא כאשר היא בגדה באח של לי עם לי. אחרי זה היא בגדה עם בעלה החדש, אנדרס, עם לי (פעם נוספת). וזה לא כולל את כל ה-on-again, off-again יחסים ביניהם. לי כל כך רצה אותה שהוא היה מוכן להתעלם מכל ה"פראקים" שלה והיא כל כך לא רצתה אותו (אלא אם היא רצתה לשכב איתו בכדי לשכוח מכל הצרות שלה). איזו דמויות! איזו אנושיות! בגלל זה הסדרה הצליחה כל כך. ככה זה בחיים. אתה רוצה מישהי אבל היא לא רוצה אותך. אפילו בסוף כאשר אין עוד עתיד לאנושות, מה היא עשתה? עזבה אותו! היא אפילו לא חיכתה יום! ומה עם אדמה ורוזלין? איזה יופי. אחת הנקודות החזקות של הסדרה. המהפך של אדמה ממנהיג חזק שלא מתחבר לרגשות שלו (למרות שהוא צבר המון רגשות) ולא מסוגל לדבר עם הבן שלו על הבעיות האמיתיות שלהם, לאדם שיכול לאהוב ויכול להתחבר פעם נוספת לבן שלו. ומי אחראי על המהפך? רוזלין כמובן. היא הראתה לו שאף פעם זה לא מאוחר לאהוב ואף פעם לא מאוחר להתחבר למשפחה שלו עוד פעם. בפרק האחרון, אדמה עזב עם רוזלין מאחר והוא הבין כי אין טעם לחיות בלעדיה. המסר של הסדרה בקטע הזה הוא שאף פעם לא מאוחר להשתנות ואף פעם לא מאוחר להתאהב.

אולי הנקודה המעניינת ביותר היא התייחסות הסדרה לדת. אני מניח שגם יוצרי הסדרה ראו בדת כגורם למלחמות למוות מצד אחד, אך מצד שני כגורם לתקווה ואמונה. למה הסיילונים רצו להשמיד את המין האנושי? כי האל האחד והיחיד רצה. למה הם ביקשו לאחר מכן מחילה? כי אז הם באמת הבינו את רצון האל. גם ההתמסרות של רוזלין לטקסטים דתיים היה מרתק במובן הצר שלראות אישה רציונאלית נופלת למתודולוגיות דתיות.

יוצרי הסדרה, שהחזירו אותנו למצבנו הטבעי (כלומר למצב בו היינו לפני 5,000 שנה), הראו לנו שבמצב ללא תקווה, בני אדם פונים ללא מובן ולדת כמוצא מהחשיכה. אדמה הצליח לאחד את השורדים באמצעות הבטחה דתית (שרק מאוחר יותר הוא התחיל להאמין בה - אולי ביקורת סמויה לכוהנים דתיים שמלהיבים המונים כדרך לשמור על הכוח שלהם, אבל הם לא כל כך מאמינים בה) שניתן להגיע לכדור הארץ כי זה רשום איפשהו בתנ"ך שלהם. לטעמי, דרך אגב, הפרק הטוב ביותר של הסדרה הוא הפרק האחרון של העונה הראשונה כשבאלטר ו-"6" מגיעים ל"קובול" וחולמים על בית האופרה (דרך אגב, פרק סיום העונה פתר את החלום שלו בדרך שלא מצאה חן בעיני) ואז פתאום אנחנו מגלים שלבאלטר הוא שליח האל.

מרתק! אני לא ציפיתי התערבות דתית משמעותית בסדרת מדע בדיוני (למרות שיצאו ספרים בנידון בעבר - קראו את ספרי Dune להבין כיצד דת משתלטת על ההמון). באלטר הפך בין רגע לנביא שצריך להביא את הבשורה לאנושות. וכמו שהנביאים בתנ"ך התקשו לקבל את התפקיד כך גם באלטר. וכשבאלטר הבין בסוף שתפקידו הוא להפיץ את בשורת האל ולנסות להחיות את האמונה שאבדה הוא הוכרז כעל סהרורי - כעל נביא שקר (כמו נביאים בעבר). כמובן שהוא חטא בדרך, אך האם אין זו נצרות קלאסית למחול על עוולות עבר?

כמובן שאין לשכוח את המעבר שהמין האנושי עובר מאמונה באלים רבים ("אלי קובול") לאמונה באל אחד (האחד והיחיד) כמו שעברה האימפריה הרומית בשלהי המאה ה-4 לספירה. האזכורים הדתיים והאנאלוגיות הדתיות הרבות בסדרה הם בלתי סופיים ומספיק שאומר שהסדרה השקיעה המון משאבים בניסיון לפתור את היחסים בין דת לחברה (ועם זאת הם הקפידו מאד על הפרדה בין דת למדינה בהתאם למסורת האמריקאית - ניסיונות של כפייה דתית לא צלחו יפה בסדרה).

והיו כמובן נקודות רבות אחרות שהסדרה בחנה כמו הפרק שדיבר על השוק השחור, ההתעסקות במערכת המשפט והאם היא יכולה לשפוט בצדק (אני אישית שונא את העו"ד ואת הפרקים בסוף העונה השלישית - תשאירו את הדרמה המשפטית לחוק וסדר), חיי נישואים (קאלי וצ'יף והבגידות שלהם), שנאת זרים (היחס של אנשים מסוימים בצי ל"אחר", כלומר סיילונים), מהפיכה צבאית, טרור (זוכרים את הפיגוע של "6"?). כל נקודה כזו ראויה להתייחסות נרחבת, וכמובן שיש אחרות...

לסיכום, אחלה סדרה! סתם... בניגוד לסדרות אחרות שבוחנות נושא מסוים ומנסות לפתח אותו באופן שטחי או סתמי, באטלסטאר גלקטיקה הציבה בפניה אתגר שלא הרבה סדרות יכולות או אפילו מנסות ואף עמדה בו בכבוד. אני יודע שאני אתגעגע ואני בטוח שכמוני ישנם אנשים רבים וטובים אחרים שיתגעגעו לשמוע את אדמה צועק: "!So Say We All"