BATMAN CACOPHONY HC
מאת גל פלודה

מו"ל: DC COMICS
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: גיבורי-על, פעולה
עמודים: 144
כותב: קווין סמית
אומן: וולט פלאנגן
תאריך הוצאה לאור: 23/08/09

---

קודם כל, הרשו לי לפתוח בווידוי מצמרר: אני לא מעריץ מושבע של קווין סמית. אפילו לא מעריץ גדול. אפילו לא סתם מעריץ. הנה. אמרתי את זה. חלק מהדברים שלמר סמית היה חלק בהם חיבבתי וחלק לא. אני יודע שחלק מאלה שקראו את השורות האחרונות יאהבו אותי פחות בגלל זה, אבל אלו החיים.

לכן, שהטילו עלי את המשימה לכתוב ביקורת לאוגדן Batman Cacophony אותו כתב סמית אחז בי חשש שמא הוסיף עוד שמות לקהל אויבי המושבע ובנוסף אצטרך לעשות את זה עוד אחרי יום-כיפור. לא קל.

עלילת האוגדן עוסקת בנבל חדש-ישן ומסתורי שהופיע לראשונה בסיפור שסמית כתב על Green Arrow כבר ב-2002 בשם "אונומטופיאה", המכונה כך על שם נטייתו (המעצבנת למדי) להגיד בקול כל צליל שהוא שומע בקרבתו (סוג של בדיחה פנימית מצד קווין סמית לאור העובדה שצלילים נכתבים במילים בקומיקס). למשל, הוא נוהג להגיד "באנג" בזמן שהוא יורה באקדחיו. מסתבר שאונומטופיאה מקדיש את עצמו לחיסול גיבורים שאינם בעלי כוחות על (או Metahumans לפי מילון יקום די-סי) ,הוא מחלץ את הג'וקר מהכלא ומשתמש באויב הוותיק של באטמן כסוג של פיתיון על מנת לחסל את האביר האפל של גות'הם. באטמן נאלץ להתמודד מול הטרוף והטריקים הוותיקים של הליצן הפסיכוטי בעודו מנסה לברר את זהותו של אונומטופיאה ולהכניע אותו.

העלילה שרקח סמית עוררה בי סוג של דואליות (כמה "באטמני" מצידי להגיד את זה): כמה מהתפניות צפויות מדי לצערי בעוד שהג'וקר הופך לבדיחה במקום להיות הפסיכופט המאיים שאליו התרגלנו. אפילו באטמן מתייחס אליו כאל אויב דרג ג' ולא כאל הארכי-נבל המיתולוגי. אני מניח שסמית רצה לנפץ מיתוסים, אבל דעתי היא שכאן הוא היה צריך לעצור. בנוסף, הסיפור עצמו קצר למדי, בסך הכול 3 חוברות (108 עמודים ללא תוספות כמו תסריט, עטיפות ועיצובי הדמויות), והעלילה לא מספיקה להתרומם לגבהים הרצויים מסיפור טוב. אבל, פה מגיע ה"אבל", אז מגיעים הדפים האחרונים של החוברת ובהם שיחה בין באטמן לג'וקר שמצליחה להפוך את כל מה שחשבתי על הסיפור עד אז ולתת סיום מעניין שמעמיד את כל הסיפור באור אחר לגמרי.

הסיפור מלווה באמנות מצוינת מאת חברו הטוב של קווין סמית ,וולט פלאנגן, שמשרתת היטב את הסיפור. אמנם, לא מדובר במשהו מהפכני אלא פשוט בציורים מצוינים וסולידיים שמזכירים שבסופו של יום שכולם רוצים להיות ג'ים לי.

לסיכום
תסריט: 7
אומנות: 8
ציון סופי: 7.5 בסולם פלודה!