BATMAN #651


כותב: ג'יימס רובינסון
צייר: דון קרמר







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 7/10





יקום די סי קפץ שנה אחת קדימה ועכשיו כל הסדרות שלו מתרחשות שנה אחרי המשבר. העיר היא גותהם, התאריך הוא שנה אחרי ומסתבר שבמשך שנה שלמה העיר הייתה צריכה להסתדר בלי המגן שלה, באטמן. אבל באותה פתאומיות שבה הוא נעלם כך הוא גם חוזר לעיר ומחזיר איתו את התקווה.

הפרטים על השנה החסרה עדיין לא ידועים, את התשובה למה ולאן בדיוק באטמן נעלם כנראה שנקבל מאוחר יותר או בסדרה החדשה 52. הסיפור בעל שמונת החלקים התחיל בחוברת Detective Comics 817 שם אנחנו עדים לחזרתו של באטמן כאשר גורדון מדליק את הפנס המפורסם. גורדון, כדרך אגב, חזר בפעם השלישית לתפקיד הטוב והישן שלו מה שנותן מן הרגשה של נוסטלגיה. בחוברת הנוכחית אנחנו רואים את ההתרגשות הגדולה בקרב הציבור לנוכח הדלקת הפנס, התרגשות שמלווה בכל מיני תגובות מאנשים שונים, כיצד הם מרגישים ומה דעתם על החזרה של הגיבור. הסיבה שבגללה הודלק הפנס היא Poison Ivy החזקה מתמיד, שכחלק מאהבת הטבע החליטה להשתלט על פגישה חשובה שמשתתפיה הם מנכ"לים של כל מיני חברות ותאגידים הפוגעים מן הסתם באימא אדמה ולתפוס אותם כבני ערובה. במהלך החוברת אנחנו רואים את באטמן ורובין מנסים לחדור למקום שם התנהלה הפגישה ולעצור אותה. כדאי לשים לב למונולוג בין השניים כי מתגלים שם כמה דברים מפתיעים. בין לבין מתרחשות בגותהם כל מיני רציחות מסתוריות כאשר הנרצחים הם לא סתם אזרחים אלא כל מיני נבלים שאיכשהו מוצאים את מותם בידיו של המגן החדש של העיר גותהם כהגדרתו.

הכותב הוא ג'יימס רובינסון הוותיק שעושה כאן עבודה לא רעה בכלל. העלילה זורמת יפה ולא מתעכבת יותר מדי על החזרה והשלכותיה. רובינסון עושה צעד חכם בכך שהוא מרחיב על דמויות המשנה וכך הקורא מקבל המון מידע על החזרה של באטמן בלי שום מאמץ. הרעיון של הקשת נשמע כרעיון לא רע בכלל כמובן שצריך לראות כיצד זה יתקדם ואם לרובינסון יהיה האומץ להרוג נבל מרכזי. בנימה אישית, אחד הקורבנות היא אמנם לא דמות מוכרת אבל היא הייתה באחת החוברות הראשונות שקראתי ועצוב היה לי לראות אותה מתה. הדרך בה רובינסון מחזיר את באטמן ישר לפעולה היא מצוינת, הקורא מקבל בדיוק מה שצריך וזה באטמן במלוא הדרו. אחת הבעיות הגדולות כאן זה שלא יודעים בדיוק מה באטמן חושב או מרגיש, צריך לנחש ולנסות להבין לבד מה בדיוק קורה לו בראש ובזה רובינסון נכשל.

הצייר, דון קרמר, עושה עבודה טובה ופשוטה. הוא מצליח להעביר את הסיפור אבל לא גורם לקורא לחזור אחורה כדי לראות איזשהו פאנל מסוים שוב. קרמר מצייר כאן בסגנון אפל מאוד שמתאים לאופי הסיפור ומצליח להשלים אותו בצורה יפה. סצנות האקשן נראות בסדר גמור, יש כמה שנראות ממש טוב אבל בסך הכל שוב לא רואים כאן משהו מדהים. הנקודה שבה קרמר כן מצליח להתעלות ולתת עבודה ממש טובה היא במונולוג בין באטמן לאייבי וזה מחזק את ההרגשה שכל החוברות הזאת נכתבה במיוחד רק בשביל הקטע הזה. קרמר מצליח להעביר דרך הבעות פנים חזקות בדיוק את המסר של הכותב בין אם זה באותה שיחה או האנשים שעדים לחזרתו של באטמן. הבחירה כביכול בצייר "פשוט" כמו קרמר נראית נכונה מהצד של די-סי מאחר והסיפור כאן הוא הנושא המרכזי כאשר האומנות באה במקום השני.

לסיכום, יש לנו עוד סדרה "לאחר שנה" שמוכיחה שבדי סי לקחו את העניינים לידיים והחליטו לתת לקרוא תמורה מלא לכספו. הסיפור מעניין מאוד והשאלות והמסתורין שאופפים את החזרה רק הולכות ומתגברות והופכות את הקריאה לשווה. מי שלא קרא עד היום את הסדרה מקבל הזדמנות מצוינת להתחיל לקרוא אותה, ברגע שיודעים את הסיפור הבסיסי ומכירים קצת את ההיסטוריה של הדמות אין בעיה להתחבר אליה. ולסיום רמז קטן, שימו לב לשם של הקשת ...