Back to Brooklyn
מאת גל פלודה

מו"ל: Image Comics
פורמט: סדרה מוגבלת
ז'אנר: פשע
מס' גליונות: 5
כותבים: גארת' אניס וג'ימי פלמיוטי
אומן: מיכאילו ווקליץ'
תאריך הוצאה לאור: ספטמבר 2008 - מאי 2009

---

גארת' אניס הוא אדם חולה. אדם חולה שזקוק לעזרה. דחוף!

למי שלא מיודד עם מר אניס ועבודותיו, הוא אחראי על יצירת המופת "Preacher" ,הספק-פארודיות "Hitman" ו-"The Pro", ועל חזרתו לעניינים של המעניש פרנק קאסל ב-""Punisher: Welcome Back, Frank", אם למנות כמה מהמפורסמות.

הפעם הוא משלב כוחות בכתיבת הסיפור עם ג'ימי פלמיוטי (שהיה האינקר ב-The Pro) כאשר הסיפור מבוסס בחלקו על חוויות וזכרונות של פלמיוטי מילדותו בברוקלין ומהווה בעצם מחווה למקום בו גדל.

הסיפור מתרחש במהלכו של סוף שבוע סוער במיוחד ב"צ'כונה", כאשר מאפיונר בשם בוב סאייטה מסגיר עצמו למשטרה ומוכן לחשוף את הכל על ארגון הפשע אותו מנהל אחיו, פול "הקיר" סאייטה.

מכאן כמובן העניינים יכולים רק להסתבך והם אכן מסתבכים כאשר מתגלה כי פול מחזיק באשתו ובנו של בוב.

בוב מבקש מחוקרי המשטרה וה-FBI שיתנו לו כמה ימים כדי לחזור לברוקלין בכדי לחלץ את משפחתו והם מסכימים לעסקה מתוך להיטותם לקדם את הקריירות שלהם על סמך המידע המפליל שבוב יספק להם.

מכאן מתחיל בעצם להתגלגל סיפור על כבוד ועל נקמה, במיטב המסורת האמריקנו-איטלקית, שישטוף את רחובות ברוקלין בדם, מוחות מפוצפצים ואיברים כרותים.

מאחר ומדובר כאמור בגארת' אניס, האלימות היא קיצונית במיוחד , מופגנת "אהבת האדם" שלו וסלידתו מקשרי משפחה תקינים (ע"ע Preacher), במיוחד בולטת ההערכה שלו כלפי נשים מבוגרות (ראו The Punisher) וכמו כן גם החיבה שלו לאיברים שסועים ומרוטשים, רצוי בידי שיני חיות (שוב The Punisher). כל אלה מגיעים כאן לשיאים חדשים.

חשוב להדגיש כי בניגוד לכותרים האחרים שלו שהזכרתי כאן, "Back to Brooklyn" אינו קליל או קומי ואינו מאופיין בחוש ההומור השחור והמעוות שליוו את האלימות הבוטה בעבודות הקודמות.
אז נשארת בעצם רק אלימות גרפית. מאוד. זה לא קומיקס לאנשים עדיני נפש.

כמעט כל מי שמתואר בסיפור הוא די חלאה, כולל אנשי החוק, ואניס לא טורח לתאר אותם בצורה רומנטית במיוחד. הם עושים את הדברים הנוראים שהם עושים פשוט כי צריך לעשות אותם ואין ברירה אחרת.

עכשיו אנחנו מגיעים לאומנות. האומנות נעשתה בידי האומן החדש והלא ממש מוכר מיכאילו ווקליץ' בסגנון ריאליסטי למדי ולמרות שקצת קשה להתרגל אליה בהתחלה, ככל שנכנסים לעומק הסיפור מגלים שהיא משלימה אותו באופן מוחלט. הכיוון הסגנוני אותו בחר ווקליץ' הופך את המתרחש מסתם עוד מעשיית פשע לאירועים שאפשר להאמין באמת הבסיסית שמאחוריהם, ממש כמו ב"סופרנוס" למשל.

לסיכום, מי שמחפש הרבה דם, הרבה אש ולא מעט תימרות עשן - זה בדיוק הקומיקס בשבילו.
לכל השאר אני ממליץ להתרחק ככל האפשר מהמדף עליו מונח "Back to Brooklyn".