Astonishing X-Men #13


כותב: ג'וס וודון
צייר: ג'ון קאסידיי







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 8/10





מאז שהסדרה יצאה היא לא הפסיקה להכות גלים עם כותב על וצייר על שהביאו אותה לגבהים של יאמנו כשזה נורא פשוט לשים את האצבע על מה שגורם לסדרה הזאת לעבוד: אומנות מהממת, סיפור חזק ודמויות גדולות מהחיים. כל זה הפך את הסדרה לאחת הקריאות הכי טובות בתחום משפחת האקס ובקומיקס בכלל. עכשיו, אחרי הפסקה שנראית ארוכה יותר מדי, הם חוזרים שוב כדי לעשות לנו שמח.

בימים אלו יקום מארוול נראה שונה, על הדמויות עברו כמה דברים לא קלים והנקודה שם מתחילה החוברת מבטיחה שהדרך לפנינו תהייה קשה עוד יותר. זה מתחיל עם קסנדרה נובה, האחות התאומה והמופרעת של אקסוויר, שהוצגה לנו לראשונה ע"י גראנט מוריסון מעל דפי ה New X-Men. קסנדרה מנהלת לה שיחה שקטה עם דמות ידועה שגורמת לך לקוות שזה רק לא יהיה נכון. אבל עשה בשכל הכותב ולא גילה לנו יותר מדי וגורם לנו רק לרצות לדעת עוד ועוד ולראות האם זה אכן אמיתי. הרבה דברים מעניינים נוספים קורים בחוברת: אהבה ישנה ששוב מתממשת, אויב שעומד מאחורי הקלעים מתגלה ועוד תעלומה שתגרום לנו לשבור את הראש נחשפת. אחת הטענות המרכזיות נגד ההרצה הקודמת היא שלא היה מספיק אקשן ושהיו יותר מדי דיבורים, מבחינתי המצב היה מאוזן וקיבלנו מספיק אקשן ודיבורים. בחוברת הזאת לעומת זאת לא יהיה לחובבי האקשן מה לחפש, היא מלאה דיבורים אבל קיימת הרגשה שהסיפור נבנה לו והבלגן האמיתי עומד בפתח. מה שיפה זה שכל דמות שמרכיבה את החבורה מקבלת "זמן מסך" משלה, אנחנו רואים בדיוק מה קורה עם כל דמות ודמות מאז שעזבנו אותן. לדעתי זה רק עוזר להבנה של הסיפור ובונה בסיס טוב יותר לקשר עם הקוראים.

הכותב, ג'וס וודון, מגיע אלינו מתחום אחר בכלל מה שלא מונע ממנו להיות כותב קומיקס טוב, להפך, זה רק עוזר ותורם לו להפוך את הסדרה לטובה יותר. הדיאלוגים, שהם בעצם הבסיס של הסדרה ושל החוברת הזאת ספציפית, תמיד מעולים, שנונים ומצחיקים. מה שאני לא מבין זה איך כותב כמו וודון, שהאקשן זורם בעורקיו, לא הופך את החוברת לאקשן אקשן ועוד אקשן. העניין שהפעם מצפה לו עבודה קשה כי הוא כבר הציב את הרף של הסדרה וכמה פעמים כבר יכולים להחזיר מישהו לחיים? עוד דבר שאני אוהב בכתיבה של וודון זה היחס שהוא נותן לכל דמות ודמות וזה דבר שקשה לעשות בחוברת מסוג זה. לא חשוב כמה פעמים מופיעה דמות בחוברת עדיין מקבלים את כל הפרטים ולא מרגישים שחסר משהו, בין אם מדובר בהופעה של דף אחד או כמה דפים ראו למשל את קיטי פרייד מול ביסט ווולברין. בנוסף, שימו לב איך הוא לקח את סייקלופ, דמות אומנם ותיקה אבל לא פופולארית כמו וולברין וגמביט, והפך אותה למרכז הסיפור ומבחינתי הפך אותה להרבה יותר מעניינת.

הצייר, ג'ון קאסידיי, הוא צייר אומן, אני פשוט מאוהב בכל פאנל ופאנל שלו. כיף לפתוח כל חוברת שהוא מצייר ולראות ולעבור על כל דף כמה פעמים כי זה אף פעם לא מספיק בראייה אחת. לא חשוב אם זה אקשן או סתם עוד קטע קאסידיי מצליח להעביר את הכל בצורה חלקה ומושלמת. נכון שלפעמים הסגנון שלו טיפה יותר מדי חלק ומסוגנן אבל זה הרבה יותר עוזר ממפריע. אני לא חושב שהסגנון שלו נוקשה יותר מדי וצריך רק לראות את העטיפה כדי לדעת שיש לנו עסק עם אמן מהמעלה הראשונה.
וידוי אישי קטן: מאז שיש לי חברה אני כבר לא קורא קומיקס במיטה לבד, הבעיה הקטנה (אם אפשר לקרוא לזה בעיה) זה שהיא מאיירת ומבינה בציור בטוח הרבה יותר ממני, אז לטענתה הוא צייר טוב אבל לא את הכל הוא מצייר ביד וגם שהוא חוזר כמה פעמים על אותו פאנל עם שינוי קטן פה ושם. האמת היא שלא בחנתי את הטענה הזאת מה גם שלא כל כך אכפת לי אם זה נכון כי מבחינתי האדם הוא קוסם ולא תמיד כיף לדעת אך הקסם עובד.

הרבה אנשים ישבו וחשבו למה דווקא סדרת האקס הזאת עובדת כל כך יפה? נכון שיש לה צייר ענק וכותב מפורסם אבל שימו לב שחוץ מוולברין המאוד פופולארי הדמויות האחרות, עד כמה ותיקות וידועות שיהיו, הן דמויות שהתקשו להחזיק סדרה חדשה ללא העזרה של דמויות משנה חזקות כמו גמביט או סטורם. ופה טמון סוד ההצלחה של הסדרה הזאת: סיפור חזק ומעניין, דמות אחת גדולה שחזרה מהמתים ששמחתי לראות חוזרת אלינו שוב, אבל בעיקר הרבה מחשבה קדימה וכבוד לדמויות, לעבר שלהן ולמה שגורם להן לעבוד.

לסיכום, אז שוב מראים לנו מה הופך את הסדרה הזאת לכל כך טובה: צייר ענק, כותב טוב וסיפור שיש הרגשה שיהיה טוב יותר מהפעם הקודמת. אני מאוד מקווה שיהיה אקשן והמון כדי שהאיזון ישמר וגם חבל לבזבז כזה צייר. צוות מושלם שהופך את הסדרה למושלמת, ולא לדאוג יש גם רומנטיקה וגם את וולברין. מי צריך יותר מזה?