AMAZING SPIDER-MAN #529-#531


כותב: ג'יי מייקל סטראזינסקי
ציירים: רון גארני וטיילור קירקהאם







הביקורת של: יובל

התרשמות כללית: 7/10





מלחמת האזרחים עומדת בפתח ומרוול משתמשים בסדרות שונות כדי להכין את הקרקע כשאר סדרה של ספיידרמן אמורה להיות המשמעותית ביותר. בחוברת מספר 529 ספיידרמן מקבל חליפה חדשה מטוני סטארק וכל הרעש (לפחות של המעריצים) היה מכוון אך ורק לזה אבל ברגע שמתחילים לקרוא את הסיפור ובעיקר שמגיעים לסופו הדבר היחידי שנשאר לקוראים בראש זה: האם מה שהרגע קרה כאן זה אמיתי?

טוני סטארק נוסע לוושינגטון כדי לדבר עם הממשל האמריקאי ולשכנע אותו שהחוק החדש שעומדים להעביר הוא טעות אחת גדולה (החוק שמחייב גיבורי על לחשוף את זהותם ולהירשם בצורה מסודרת). יחד איתו נוסע גם פיטר פארקר, הקשר בין טוני לפיטר רק הולך ומתחזק מאז סיפור "האחר" כשפיטר מסתכל על סטארק בתור דמות אב, אבל מתחת לפני השטח כנראה יש משהו אפל יותר. החוברת הראשונה באה אך ורק כדי להציג את החליפה החדשה ולהראות עד כמה היא טובה. אפשר להתווכח שנים אם זה היה חכם מבחינת מרוול להחליף את החליפה אבל זה לא הזמן או המקום ובמיוחד שאותה חליפה מסמלת משהו עמוק יותר וזה החוב שפיטר פארקר חייב עכשיו לסטארק. כל החוברת השנייה מורכבת בעיקרה משיחות בין סטארק לממשל האמריקאי ואנו הקוראים רואים כיצד הוא מנסה לעצור את החוק החדש ולהלחם בו אך ללא הועיל. בסוף החוברת מותקף סטארק ולעזרתו מגיע ספיידרמן בקרב שממשיך לתוך החוברת השלישית עד הסוף המפתיע. הסוף של הסיפור הוא העניין המרכזי פה ולמעשה כל שלושת החוברות דחפו והכינו את הקרקע אך ורק בשבילו. לפי מרוול מלחמת האזרחים עומדת לשנות את יקום הגיבורים מקצה לקצה כאשר דמויות מוכרות יפעלו בדרך שלא מתאימה להן והקווים יחצו. אם הסיפור הזה הוא איזשהו סימן למה שעומד לבוא אז כל הכבוד למרוול על האומץ שגילו.

הכותב, ג'יי מייקל סטראזינסקי, הולך ומסתמן ככותב ספיידרמן האולטימטיבי של חברת מרוול. סטראזינסקי בונה את הדמות כבר כמה שנים בצורה שהוא רואה אותה ועושה בה כרצונו. שלושת החוברות הן די רגילות והסיפור עצמו נחמד ולא יותר מזה אבל בזכות הסוף המפתיע ובזכות החליפה החדשה הוא נעשה חשוב. סטראזינסקי מוביל את הקורא ביד, הוא לא מתאמץ לעשות כאן סיפור מפוצץ ולא נראה כאילו הוא מתכנן משהו, אבל כדרכו הוא תופס אותנו לא מוכנים ומפיל עלינו פתאום פרט מפתיע. הדיאלוגים שלו הם אלה שעושים את החוברת כאשר יש דגש לא קטן על ההומור המפורסם של פארקר.

האומנות מתחלקת לשני ציירים: רון גארני צייר את החוברת הראשונה שם הוא עשה עבודה נפלאה שתרמה מאוד לקצב של הסיפור ולהגברת האפקט של החליפה החדשה. את שתי החוברות הבאות צייר טיילור קריקהאם מחברת טופ-קאו. קריקהאם הוא צייר קלאסי של אימאג', והסגנון שמאופיין בסגנון הדינאמי, הדמויות הדקות והשימוש המרובה בהצללות וזוויות חדות, עובד לא רע בשתי החוברות האלה. הקרב הגדול בחוברת השלישית נראה ומבוצע טוב והחליפה החדשה של ספיידרמן יחד עם הדברים שהיא יכולה לעשות נראית מצוין. הבעיה היחידה עם הסגנון של קריקהאם זה החוסר השקעה בפרטים ורקעים מה שלפעמים יכול להפריע.

לסיכום, מרוול מגישה לנו על מגש של כסף את הרעיון שעומד מאחורי מלחמת האזרחים. הסיפור עצמו נחמד וכתוב טוב על ידי כותב מוכשר אבל הוא לא שווה כלום בלי אותו סוף מפתיע שרק בגללו שווה לקרוא את הסיפור.