All Star Superman #1


כותב: גרנט מוריסון
צייר: פרנק קוויטלי







הביקורת של: דני

התרשמות כללית: 10/10





גרנט מוריסון הוא אחד הכותבים היותר יוצאי דופן בתעשייה.
פרנק קוויטלי הוא אחד הציירים היותר יוצאי דופן בתעשייה.
סופרמן הוא אחד הגיבורים הוותיקים והדי משעממים התעשייה.
אבל לסופרמן יש שני יתרונות: יש לו את אחד מנבלי העל המגניבים ביותר שיש בעולם הקומיקס ויש לו פוטנציאל להיות גיבור העל המעניין ביותר שיש. הבעיה היא שצריך למצוא צוות מספיק מוכשר ובעל רעיונות ודמיון מספיק מקורי כדי לנצל את מה שיש לסופרמן להציע. ונחשו מה? נראה לי שדי-סי מצאו את הצוות הזה.

לפני הכל חשוב לציין שאין שום קשר בין הסדרה הזאת לבין שאר סדרות סופרמן השונות בפרט ולבין העולם במשבר של די-סי בכלל.

הסיפור מתחיל ישר באקשן, חבורה של מדענים מנסה לקחת חלק מהשמש לצורך מחקר וללא הזהרה מוקדמת עומדת מול בעיה קשה, אחד מחברי הצוות נשלט על ידי לקס לות'ר (שנמצא בכדור הארץ) ובדרך לפוצץ את עצמו ביחד עם שאר המדענים. סופרמן כצפוי מיד מגיע לעזרה. כצפוי. כפי שלקס לות'ר צפה. לאחר מכן סופרמן חוזר לדיילי פלאנט וגברת ליין היקרה שעדין לא יודעת שקלארק קנט הוא סופרמן ושעדין לא חברה שלו.

גרנט מוריסון מצליח בחוברת אחת מסכנה להציג את כל הרבדים של סופרמן כפי שאנחנו רוצים לראות אותם: אנחנו פוגשים את לקס לות'ר, נבל מופרע שיעשה הכל לפגוע בסופרמן ולא משנה מה יהיו התוצאות. אנחנו פוגשים את סופרמן הגיבור שחושב קודם על אחרים ורק אחר כך על עצמו. ולסיום אנחנו פוגשים את קלארק קנט, העיתונאי המפוזר שעדין לא כל כך יודע איך להתנהג כדי להשתלב בחברה ולהסתיר את זהותו כסופרמן. אבל מוריסון לא סתם מציג את הרבדים, הוא מציג אותם בצורה נפלאה שגורמת לקורא, ואני לא מאמין שאני אומר את זה (בתור אחד שאף פעם לא הצליח להזדהות עם הגיבור), להתאהב בגיבור. סופרמן הוא עוזר כאן לאנשים בצורה כל כך מסוגננת וקלילה כאילו הוא קופץ לקנות חלב בסופר או משהו יומיומי אחר. בנוסף, יש לנו לות'ר פסיכופט שלא רואה אף אחד ממטר ורק מוסיף נקודות לזכות הגיבור שלנו. ולסיום, איך אפשר שלא לרחם על קלארק קנט השלומיאל המסכן? לאחר שמוריסון הצליח לגרום לנו להזדהות עם הדמות הוא מרכיב מן סיפור מדע בדיוני שבצורה מופלאה עובד, זורם ונשמע הגיוני. לא כמו מיליון סיפורים מופלצים אחרים שמרוב פרטים מסובכים לא הבנו מה רוצים מאיתנו.

פרנק קוויטלי הוא אחד הציירים הגדולים שיש לתעשייה הזאת להציע ואני אמשיך ואומר את זה עד שכולם יבינו את זה סוף סוף. הוא משלים את כל מה שמוריסון מנסה להעביר לנו כאן בצורה מושלמת. בציור מדהים שמתפרש על פני שני עמודים קוויטלי מציג לנו סופרמן רגוע ושליו, סופרמן שבטוח בעצמו ולא את הסופרמן המעצבן שאנחנו רואים כמעט תמיד בשאר הסדרות. ומהצד השני הוא מצייר את לות'ר כמו מן חניבאל לקטר, עם המבט הרגוע אך הממש לא שפוי בעיניים. קוויטלי, כרגיל, מפגיז בפרטים הקטנים מהכבלים, המחשבים, הפתקים על הרצפה, התמונות על הקיר וכל מיני דברים שבורים בחדר העבודה של לקס לות'ר ועד התלתל המפורסם של סופרמן. כל זה מוסיף עומק לעולם שם מתרחש הסיפור. תוסיפו לכל זה את הדיו והצביעה הדיגיטאלית של ג'יימי גרנט ותקבלו משהו יוצא מן הכלל. וכן, מי שמתגעגע לחיות מ WE3, הכלב מרביץ כאן הופעת אורח.

לסיכום, אושר גדול, חוברת שמשאירה אתכם עם חיוך רחב על הפנים. אין לי יותר מה לומר מלבד שפשוט כיף לקרוא אותה.