All Star Batman and Robin The Boy of Wonder #1


כותב: פרנק מילר
צייר: ג'ים לי







הביקורת של: דני

התרשמות כללית: 9/10





באטמן ורובין, פרנק מילר וג'ים לי....
באטמן ורובין, פרנק מילר וג'ים לי....
באטמן ורובין!!! פרנק מילר וג'ים לי!!!!!!!!!
הגיבור שבגללו התחלתי לקרוא קומיקס (החוברת שהכניסה אותי לעניין האספנות הסדירה היתה באטמן), הכותב הגאון שהפך את באטמן לדמות האפלה והממורמרת שהיא והצייר שפחות או יותר לא רואה אף אחד ממטר, אז מה עוד אפשר לבקש? שהתוצר הסופי יהיה מוצלח. ונחשו מה?

באחד מאלפי הראיונות עם פרנק מילר הוא אמר שהסדרה הזאת היא בערך המשך של Batman Year One, שם פרנק מילר סיפר מחדש את סיפור הולדת איש העטלף. הרעיון הוא להחזיר אותנו אחורה לתקופה מוקדמת בהיסטוריה של באטמן ורובין ולספר סיפורים חדשים תוך כדי התייחסות לצדדים שאף אחד לא נגע בהם. לא מדובר בסדרת אולטימייט שבעצם מספרת מחדש את ההיסטוריה של הדמויות בהתאמה לשנות ה 2000. מדובר בסיפורים חדשים מהתקופה ההיא. ועכשיו שהבהרנו את הנקודה הזאת אפשר להמשיך.

הכל מתחיל עם ילד בן 12, ילד שמופיע ביחד עם ההורים שלו בקרקס, ילד פלא. באטמן, שכנראה ילד הפלא סיקרן אותו (ולא במייקל ג'קסון סטייל) הלך לאחת ההופעות שלו בליווי כתבת שנראית כמו מיליון דולר. במהלך ההופעה מתרחשת הסצנה המפורסמת והטראומתית שם נרצחים ההורים של רובין. פרנק מילר מצליח, אלוהים יודע איך, לגרום לקורא מן חצי הפתעה חצי צמרמורת כשהרצח מתרחש, וזאת למרות שאנחנו יודעים שזה עומד לקרות. במילים אחרות, לא רק בנדיס ומארק מילר מסוגלים לעשות להעביר סצנות מוכרות בצורה מעניינת ולעיתים אף יותר מהמקור. לאחר הרצח חבורה של שוטרים מושחתים חוטפת את הילד, באטמן עוקב אחר המתרחש והסיפור של רובין יוצא לדרך.

אז יש לנו שוטרים מושחתים, עיר שנשלטת על ידי נבלים והעולם התחתון, ילד שעובר טראומה וטס לעולם האמיתי כמו טיל שנים לפני שזה היה אמור לקרות וגיבור אחד שחצי מזדהה עם הילד וחצי מחפש יורש (כי אחרת למה הוא עקב אחריו?). ככה צריך להיראות סיפור באטמן לתפארת והשמחה גדולה. פרנק מילר הוא כותב יוצא דופן, הוא רואה את עולם גיבורי העל בצורה שונה מכולנו, הוא הראשון שלקח גיבור טהור (אם אפשר לקרוא לזה ככה) והכניס לו מרירות, זעם, כעס והרבה תסכול. פתאום הגיבור המוכר כל כך אינו ידידותי כמו שהוא היה קודם ל The Dark Knight Returns. כפי שזה נראה גם בסדרה הזאת הוא הולך להציג לנו את הגיבור בצורה שונה, יותר כמורה ודמות אב מאשר גיבור ויהיה מעניין לראות כיצד הוא יעשה זאת. אין יותר מדי טקסט בחוברת הזאת ושזה מגיע לפרנק מילר זה אומר שכל מילה ומחשבה נבחרה בקפידה שתתאים כמו כפפה לסצנה שלה. אין מריחות מיותרות שמפתות את הקורא לדלג הלאה כי בין כה וכה זה לא מעניין, הכל יושב טוב ומוביל לסיפור סוחף וקצבי. מסוג הסיפורים שיהיה כיף לקרוא פעמיים. מדי פעם מילר משתמש בתרגיל החזרה, חזרה על אותה מחשבה מספר פעמים לאורך סצנה אחת. תרגיל שבא להעצים את התחושות שעוברות על הדמות, תרגיל שבנדיס משתמש בו לא מעט (תודה לאבנר שהסב את תשומת ליבי לעניין).

הרבה פעמים אני אומר שאם ג'ים לי היה מצייר מלפפון על מפית נייר אנשים היו מוכנים למכור כליה בשביל לקנות את המפית וכשרואים את העבודה שלו כאן מבינים בדיוק למה. אי אפשר להישאר אדישים מול האומנות המרהיבה והיפיפייה שלו. רובין נראה כמו הילד בן 12 שהוא צריך להיות כאשר ההבדלים בפנים שלו לפני ואחרי הרצח בולטים ואמינים, השוטרים עם תנועות הגוף הקיצונית נראים כמו השוטרים המושחתים שהם צריכים להיות ובאטמן עם המבט הקר והנזעם בעיניים נראה בדיוק כמו הבאטמן המריר הבוגר והטוב. מבחינת התנועה של הדמויות, אני לא חושב שצריך לציין שג'ים לי הוא אחד הגדולים אם לא הגדול מכולם. הוא יודע לשחק עם הדמויות כמו מושך בחוטים משופשף. הבעיה היחידה שהיתה לי היא הכתבת שמתלווה לברוס וויס. כבר בהתחלה שאלתי את יובל מי זאת. לא כל כך ברור הקטע שהיא מסתובבת חצי ערומה בבית כשג'ים לי עושה . נראה כאילו די-סי פנו אל ג'ים לי ואמרו לו לצייר בחורה סקסית חצי ערומה בעמודים הראשונים בשביל למשוך את תשומת לב המדפדפים בחנות.

לסיכום, מצד אחד אנחנו מקבלים כותב שלא בא לשחק ולמרוח את הקוראים עם דיאלוגים מפרכים ומחשבות מיותרות, אלא לספר את מה שיש לו לספר בצורה הטובה, הסוחפת והמעניינת ביותר. מצד שני יש לנו צייר שלוקח את הסיפור של הכותב ומשלים אותו בצורה הכי מרהיבה והכי אמינה שאפשר. ללא ספק חוברת מבוא נהדרת גם לקוראים וותיקים וגם לקוראים חדשים שרוצים להיכנס לעולם של די-סי בדרך המלך. כמובן שהרבה תלוי איך מילר ימשיך מכאן כדי לקבוע בדיוק אם מה אנחנו מתעסקים כאן.

די-סי משיבים למארוול את המלחמה שג'ו קסאדה כל כך רוצה והם עושים זאת בענק. מלחמה שרק תהפוך את תעשיית הקומיקס למקום טוב יותר לקוראים.